בקרב חסרי אונים היה האון
לצד הנאלמים דום היה לשון
לרגלי התשושים הפוך לאדמה
לעיני הנוודים כוכב צפון
כשהעוול רומס לעיניך את החלש
היה אגרוף שלוח אל פיו של הזדון
השקה במעט מים את הפרח הנובל
בטוב לב שמח את לבבו של האביון
כל ימיך ראית רק את עצמך
הבט אל האחר לפני יומך האחרון
به هرجا ناتوان دیدی توان باش / به سود مردم خامش زبان باش /
به زیر پای بی دستان زمین شو / به چشم زورمندان آسمان باش /
ستم کش را اگر دیدی بر آشوب / ستمگر را چو مشتی بر دهان باش/
یتیمی را به مهری شادمانکن / گل بی باغبان را باغبان باش /
تو عمری در هوای خویش بودی / زمانی هم به فکر دیگران باش
****
לצד הנאלמים דום היה לשון
לרגלי התשושים הפוך לאדמה
לעיני הנוודים כוכב צפון
כשהעוול רומס לעיניך את החלש
היה אגרוף שלוח אל פיו של הזדון
השקה במעט מים את הפרח הנובל
בטוב לב שמח את לבבו של האביון
כל ימיך ראית רק את עצמך
הבט אל האחר לפני יומך האחרון
به هرجا ناتوان دیدی توان باش / به سود مردم خامش زبان باش /
به زیر پای بی دستان زمین شو / به چشم زورمندان آسمان باش /
ستم کش را اگر دیدی بر آشوب / ستمگر را چو مشتی بر دهان باش/
یتیمی را به مهری شادمانکن / گل بی باغبان را باغبان باش /
تو عمری در هوای خویش بودی / زمانی هم به فکر دیگران باش
****
במבוי הסתום הזה / אחמד שאמלו
הם מריחים את הבל פיך לבדוק
שמא אמרת דברי אהבה
הם נוברים בלבך לבדוק
שמא מסתתרת שם שלהבת
ימים משונים הם אלה, יפתי
ומצליפים באהבה בצד מחסומי הדרכים
צריך להסתיר את האהבה במרתף
צריך להסתיר את התשוקה במרתף
ובמבוי הסתום הפתלתל והקר
הם מזינים את האש בבערת מזמורים ושירים
אל תסתכני במחשבות
ימים משונים הם אלה, יפתי
זה שדופק על הדלת לעת ליל
בא כדי להמית את האור
צריך להסתיר את האור במרתף
ראי את הקצבים
המשחרים לטרף בקרן הרחוב
עם סכינים מדממים
מנתחים את החיוכים מן השפתיים
ואת השירים מן הפה
וצולים קנריות
על להבה של פרחי יסמין ולילך
השטן שיכור ניצחון
חוגג במשתה לאידו של אסוננו
צריך להסתיר את אלוהים במרתף
ימים משונים הם אלה, יפתי
******
הם מריחים את הבל פיך לבדוק
שמא אמרת דברי אהבה
הם נוברים בלבך לבדוק
שמא מסתתרת שם שלהבת
ימים משונים הם אלה, יפתי
ומצליפים באהבה בצד מחסומי הדרכים
צריך להסתיר את האהבה במרתף
צריך להסתיר את התשוקה במרתף
ובמבוי הסתום הפתלתל והקר
הם מזינים את האש בבערת מזמורים ושירים
אל תסתכני במחשבות
ימים משונים הם אלה, יפתי
זה שדופק על הדלת לעת ליל
בא כדי להמית את האור
צריך להסתיר את האור במרתף
ראי את הקצבים
המשחרים לטרף בקרן הרחוב
עם סכינים מדממים
מנתחים את החיוכים מן השפתיים
ואת השירים מן הפה
וצולים קנריות
על להבה של פרחי יסמין ולילך
השטן שיכור ניצחון
חוגג במשתה לאידו של אסוננו
צריך להסתיר את אלוהים במרתף
ימים משונים הם אלה, יפתי
******
אני מרחמת על הגינה / פרוע' פרוחזאד
איש לא חושב על הפרחים
איש לא חושב על הדגים
איש לא רוצה להאמין
שהגינה גוססת
שלב הגינה מתנפח מתחת לקרני השמש
שמוחה מתרוקן אט אט
מזיכרונות ירוקים
ותחושותיה נמקות
מעורטלות בבידודה של הגינה
החצר בביתנו בודדה
החצר בביתנו מפהקת
בציפייה לענן אלמוני שימטיר
והבריכה שבחצר שלנו ריקה
כוכבים טירונים מתרסקים אל האדמה
מצמרות העצים
ומבעד לחלונות החיוורים של מעונות הדגים
עולים בלילות קולות שיעול
חצר ביתנו בודדה
אבא אומר:
"זה כבר לא ענייני
זה כבר לא ענייני
אני נשאתי את שהיה לשאת
ועשיתי את שהיה לעשות"
וקורא בחדרו מבוקר עד ערב
את השאהנאמה,
או את ספר דברי הימים
אבא אומר לאמא:
"לעזאזל עם כל העופות ועם כל הדגים
אחרי שאמות
מה אכפת לי אם תהיה
או לא תהיה גינה
לי די בשכר הגמלאות"
אמי העבירה את כל חייה
בתפילות
בצל אימת השאול
אמי מחפשת בזנבו של כל דבר
את עקבותיו של החטא
והיא מאמינה שהגינה טומאה
מכפירת הצמחים
אמי ממלמלת תפילות כל הימים
אמא היא חוטאת מטבעה
והיא נושפת על כל הפרחים
והיא נושפת על כל הדגים
והיא נושפת על עצמה
אמי מחכה להופעת המשיח
ולמחילה שירעיף
אחי קורא לגינה בית קברות
הוא צוחק למבוכת העשבים
וסופר את גוויות הדגים
ההופכות תחת עורם החולני של המים
לפתיתים רקובים
אחי מכור לפילוסופיה
אחי מאמין שישועת הגינה
טמונה בחיסולה
הוא משתכר
ומכה באגרופיו על הדלתות והקירות
ומנסה לומר שהוא
כואב מאוד ועייף מאוד ומיואש מאוד
הוא נושא אתו את ייאושו
ברחובות ובשווקים
כמו את תעודת הזהות והיומן ומטפחת הכיס והמצית והעט
וייאושו כל כך קטן
שבכל לילה הוא אובד בבתי מרזח הומים
ואחותי שהיתה חברתם של הפרחים
וכשאמא היתה מרביצה לה
היתה נושאת את אשר על לבה התמים
אל חברתם השקטה והמנחמת
ומפעם לפעם היתה מזמינה את משפחות הדגים
לפיסת שמש ומעט ממתקים
ביתה כעת בצידה האחר של העיר
בין קירות ביתה המלאכותי
עם דגיה האדומים והמלאכותיים
בחסות אהבתו של בעלה המלאכותי
תחת ענפי עצי התפוח המלאכותיים
היא שרה שירים מלאכותיים
ועושה ילדים אמיתיים
בכל פעם שהיא באה לבקר אותנו
ושולי שמלתה מזדהמים בעוניה של החצר
היא טובלת במי ורדים
בכל פעם שהיא באה לבקר אותנו
היא הרה
החצר בביתנו בודדה
החצר בביתנו בודדה
כל היום
עולים מבעד לדלת קולות קריעה
ופיצוץ
כל השכנים שלנו שותלים בגינות שלהם רימונים ורובים
במקום פרחים
כל השכנים שלנו מכסים ביריעות את בריכות השיש שלהם
וכל בריכות השיש הופכות
שלא מרצונן
למחסני גופרית סודיים
וילדי הסמטה שלנו ממלאים את ילקוטיהם
בפצצות קטנות
החצר שלנו מבולבלת
מהיום שלבי אבד לעצמו
אני פוחדת
אני פוחדת לחשוב על המיותרות של כל הידיים האלה
ועל זרותם של כל הפנים
אני בודדה כמו תלמידה
המאוהבת בשיעורי ההנדסה עד טירוף
ואני חושבת שאפשר לקחת את הגינה לבית חולים
אני חושבת...
אני חושבת...
אני חושבת...
ולב הגינה מתנפח מתחת לקרני השמש
ומוחה של הגינה מתרוקן אט אט
מזיכרונות ירוקים
*****
דו"ח הדוור / שרה מחמדי ארדהאלי
הטעות לא היתה שלך!
וזאת גם לא היתה אשמתי!
בחיי אמא שלי
שזאת גם לא היתה התאבדות
כשצלצלתי,
בטעות
הוא פתח את החלון
במקום הדלת
אמרתי לו יש לך מכתב משיראז
ובמקום המדרגות
שוב בטעות
הוא התעופף מהחלון כמו ציפור
*****
הטעות לא היתה שלך!
וזאת גם לא היתה אשמתי!
בחיי אמא שלי
שזאת גם לא היתה התאבדות
כשצלצלתי,
בטעות
הוא פתח את החלון
במקום הדלת
אמרתי לו יש לך מכתב משיראז
ובמקום המדרגות
שוב בטעות
הוא התעופף מהחלון כמו ציפור
*****
את לא יודעת איך הלבבות פורחים
איך המוות מנשב
ואיך אל-סלבדור בוכה
כשהקליעים שורקים
את לא יודעת
ואני אוהב אותך
את לא יודעת איך הידיים
הופכות לשוּחות
כשהטנקים צועדים
כדי שהלבבות יוכלו לשאוג את ההמנון עוד מעט
ואיך הרחובות הם בתי קברות של שאגות
בקמבודיה
את לא יודעת ואני אוהב אותך
את לא יודעת איך
כשהרעב מפכה
אחיות מעניקות את פרחי שירתן הפצועה לחיילים
כדי שהאחים ירכבו על סוסי לילה
מחֵיק מקומות מסתור חשופים
אל רוחות נדודים
וכיצד ילדים ממזרים
צמאים לדם אביהם
באריתריאה
את לא יודעת ואני אוהב אותך
את לא יודעת איך הם
מעמידים את אלוהים מול כיתת יורים
כדי להפחיד את השטנים
איך הם עונדים לצווארם פרחים
וצולים על האש יונים
איך דם הנפט מקריש
בבורות ניקוז של בצע
איך העצים הופכים לעמודי תליה
והידיים לשוטים
ואיך איראן נגדעת
תחת גרזן האימה
את לא יודעת ואני אוהב אותך
את לא יודעת איך הם צדים ילדים רעבים
כדי למכור לגני החיות
ציפורים מפוטמות במחירים מופקעים
ואיך מאדימה ונשרפת
אפריקה השחורה
את לא יודעת ואני אוהב אותך
את לא יודעת איך פרחי לבנון
נבלו מדממים על הארץ
כשליבה של צ'ילה בותר
כיצד האדימה
שירתן של הקנריות בזימבבואה
ואיך האהבה פרפרה בארגנטינה
את לא יודעת ואני אוהב אותך
את לא יודעת ש
איראן
אריתריאה
קמבודיה
אל-סלבדור
הן אותו בזאר שבנו סוחרים זקנים
כדי שתפסעי בו
יום יום
ותמכרי את נעוריך
את לא יודעת ואני אוהב אותך
כי אני יודע
שיום אחד, זרועותיך
יהיו לי למקלט
לי, הרועד מעינויי הבדידות
וקולך המדמם מזעם
ירעיד את העולם צעקה.
את לא יודעת ואני אוהב אותך
איראג' ג'נתי-עטאא'י
****
איך המוות מנשב
ואיך אל-סלבדור בוכה
כשהקליעים שורקים
את לא יודעת
ואני אוהב אותך
את לא יודעת איך הידיים
הופכות לשוּחות
כשהטנקים צועדים
כדי שהלבבות יוכלו לשאוג את ההמנון עוד מעט
ואיך הרחובות הם בתי קברות של שאגות
בקמבודיה
את לא יודעת ואני אוהב אותך
את לא יודעת איך
כשהרעב מפכה
אחיות מעניקות את פרחי שירתן הפצועה לחיילים
כדי שהאחים ירכבו על סוסי לילה
מחֵיק מקומות מסתור חשופים
אל רוחות נדודים
וכיצד ילדים ממזרים
צמאים לדם אביהם
באריתריאה
את לא יודעת ואני אוהב אותך
את לא יודעת איך הם
מעמידים את אלוהים מול כיתת יורים
כדי להפחיד את השטנים
איך הם עונדים לצווארם פרחים
וצולים על האש יונים
איך דם הנפט מקריש
בבורות ניקוז של בצע
איך העצים הופכים לעמודי תליה
והידיים לשוטים
ואיך איראן נגדעת
תחת גרזן האימה
את לא יודעת ואני אוהב אותך
את לא יודעת איך הם צדים ילדים רעבים
כדי למכור לגני החיות
ציפורים מפוטמות במחירים מופקעים
ואיך מאדימה ונשרפת
אפריקה השחורה
את לא יודעת ואני אוהב אותך
את לא יודעת איך פרחי לבנון
נבלו מדממים על הארץ
כשליבה של צ'ילה בותר
כיצד האדימה
שירתן של הקנריות בזימבבואה
ואיך האהבה פרפרה בארגנטינה
את לא יודעת ואני אוהב אותך
את לא יודעת ש
איראן
אריתריאה
קמבודיה
אל-סלבדור
הן אותו בזאר שבנו סוחרים זקנים
כדי שתפסעי בו
יום יום
ותמכרי את נעוריך
את לא יודעת ואני אוהב אותך
כי אני יודע
שיום אחד, זרועותיך
יהיו לי למקלט
לי, הרועד מעינויי הבדידות
וקולך המדמם מזעם
ירעיד את העולם צעקה.
את לא יודעת ואני אוהב אותך
איראג' ג'נתי-עטאא'י
****
אלצהיימר / יע'מא גולרואי
אינני זוכר את שמי
וכשאפתח את פי
איני יודע באיזו שפה אדבר
באיזו שפה אתפלל
באיזו שפה אקלל
כמו מיטת בית חולים
ששכחה את חוליה המתים
אינני זוכר את צבע עיניה של אמי
ואיני יודע אם אבי עישן מקטרת או סיגריות
האם נולדתי בקיץ או בסתיו?
האם נולדתי בשנת אלף תשע מאות שבעים וחמש
או שבעים וחמש אלף תשע מאות ואחת?
לחתול של אחותי קראו פנתר או רוקו?
כורש היה מלך רומי או פרס?
מי ניצח בספר ההיסטוריה של כיתה ה'
לוטף-עלי ח'אן או מחמד ח'אן?
מה היה ריח לחייה של בת השכנים
שהתאהבתי בה גיל אחת עשרה?
אינני זוכר את צבע עיניה של אמי
איזה פרי הניב העץ בחצר ביתה של סבתי?
מה היה שמו של חבר נעורי
שנהרג בתאונת דרכים?
איך היה קורא לנו סגן המנהל
בהמות או חמורים?
אני משול לאוטובוס מקרטע
שלא זוכר את פניו של מי מנוסעיו
אבל אותך אני זוכר
ויודע מה היה צבע מטפחת הראש שלך בפגישתנו הראשונה
ויודע בדיוק איזו ציפורן כססת
בהמתנה למפגש
ואני עדיין זוכר
את הבושם הצרפתי שלך ואת הגוון האיראני של קולך
כשהשבת לברכת שלומי
אני יכול לומר לך בדיוק
כמה עלים נשרו באותו הרגע מעץ השקמה
ברחוב בו עמדנו
וכמה עורבים ישבו על המעקה המאובק של הגן
אני יכול אפילו לספר לך
כמה פעמים בדקה פעם לבך
וכמה ריסים סגרו על אישוני השיש בעיניך
העולם יכול לפרוח מזכרוני ברגע
ואני יכול לשכוח את
מספר תעודת הזהות
מספר חשבון הבנק
ואת מספר הטלפון שלי
אבל רק המוות יוכל
למשימה הקשה של מחיקתך מזכרוני
המוות אשר כשאת לצדי
חולף על פני והלאה ומשים עצמו כלא רואה
ואחר כך, בגן העדן,
מעניש מלאכים קטנים
על שהטעוהו בזיהוי
וצוחק בלבו על הסומק שעולה בלחייהם
לא פשוט לשכוח אותך
כשם שלא קל לשכוח את הנשימות
שחוזרות עצמן במונוטוניות
כקוראות לך חרישית לבוא
*****
התפטרות / טאהרה ספאר-זאדה
פוסעת לי בעיר
ללא יעד
וללא כוונה לחזור
לפני השעה ארבע אחר הצהריים
אחרי השעה שמונה בבוקר
הזמן שלי הוא
יש לי זמן לאסוף שברי אבנים עבור ידיים עצלות
ולהעיר את הלבנה
שנמה כבר שנים בעמוד השני של ספר הגיאוגרפיה שלי
מסכנה המורה שחשבה
שהאוקיינוסים וההרים הם המפרידים בין אנשים וארצות
עמיתיי משתרגים זה בזה במסדרונות ארוכים
חלקתי איתם חלונות סגורים ואוויר בטמפרטורה של עשרים
עד עשרים וחמש מעלות
עמיתיי משתרגים זה בזה ושופטים
"איך היא תחיה מעכשיו
בלי חופשה שנתית
בלי קפה של עשר בבוקר
בלי בוס"
אני חוזרת אל העונות
הן עדיין אותן ארבע
העשבים עדיין ניזונים בירוק
והרוח רוויה חיצים מושחזים
אתמול הבטחתי לכאב הראש שלי לקנות שניים-שלושה משככי כאבים
עדיין יש לי זמן
גם מחר אחר הצהריים שלי
שופעת אתנחתות כבודות
אני, המתעבת את תנועתם התזזיתית של הקליעים
******
פוסעת לי בעיר
ללא יעד
וללא כוונה לחזור
לפני השעה ארבע אחר הצהריים
אחרי השעה שמונה בבוקר
הזמן שלי הוא
יש לי זמן לאסוף שברי אבנים עבור ידיים עצלות
ולהעיר את הלבנה
שנמה כבר שנים בעמוד השני של ספר הגיאוגרפיה שלי
מסכנה המורה שחשבה
שהאוקיינוסים וההרים הם המפרידים בין אנשים וארצות
עמיתיי משתרגים זה בזה במסדרונות ארוכים
חלקתי איתם חלונות סגורים ואוויר בטמפרטורה של עשרים
עד עשרים וחמש מעלות
עמיתיי משתרגים זה בזה ושופטים
"איך היא תחיה מעכשיו
בלי חופשה שנתית
בלי קפה של עשר בבוקר
בלי בוס"
אני חוזרת אל העונות
הן עדיין אותן ארבע
העשבים עדיין ניזונים בירוק
והרוח רוויה חיצים מושחזים
אתמול הבטחתי לכאב הראש שלי לקנות שניים-שלושה משככי כאבים
עדיין יש לי זמן
גם מחר אחר הצהריים שלי
שופעת אתנחתות כבודות
אני, המתעבת את תנועתם התזזיתית של הקליעים
******
פחד / פרוע' פרוחזאד
הלילה חשוך ואני תועה מול הדרך
בפנסו הוא מאיר לי את חשכתי
בתוך אלומתו הבוטחת
מרצד לו מלא פחד מבטי
מה עבר עלינו? מי יידע
בחיקן הרענן של מדשאות
עת שפתיו ענדו על צווארי
מחרוזת אש של אלף נשיקות
מה עבר עלינו? מי יידע
אני הפכתי הוא והוא המיית ימים
אני לשיח פרא משתוקק
והוא הפך למשב רוח קדים
בלהט צמאוני בין זרועותיו
צמחתי מתשוקה כעשב בר
לגמתי מניחוח הוורדים
שזלג מתוך הלילה שנפער
גשם כוכבים בשערותיי
המטיר מענפו של עץ בודד
בחיקן הרענן של מדשאות
נותרתי עם לבי המתמרד
אוי לי ממשב הרוח הנמהר
אם יעטוף את גופי בלהבות
עוד אדיף בקרב אנשים
בושם משכר של מדשאות!
*******
פרוע' פרוחזאד / קול
כשעמדתי שם על ראש ההר
מאורך המסע כושלות רגליי
לעצמי אמרתי כי בפסגה הזו
אלוהים ישמע קולי כבר בוודאי
אל שחור העננים שבמרומים
שילחתי את התקווה שבעיניי
מעומק לבבי קולי בקע:
אני אוהבת אותו, אוהבת אלוהי!
קולי חדר את מעבה העלטה
מקיץ כוכבים נמים מתוך חלום
מול ההיכל, מאובק ותשוש מאוד
דפק בכוח על שער הפז שבמרום
מלאכים באלפי ידיים זעירות
פתחו את כל המנעולים בכוח
ונמלטו מאחורי נוצת ענן
מטירופו של קולי חסר המנוח
בין עמודי השיש התמירים
עצים ריחפו בערפל הירקרק
בתוך בריכת טללים צלולה, זכה
שטף קולי מעל גופו את האבק
האל היה שקוע בחלום
מבטו חבוי בין עפעפיו
קולי ילל בשקט אנחתו
אל תוך הערפל של שרעפיו
אך אוי כי עד לשחר הבהיר
עצומים נותרו הם עפעפיי האל
ונחו כך על ארובות עיניו
ועל תקווֹת קולי המתאבל
מעומק יגונו קולי זעק
"מתי תקיץ סוף סוף מתנומתך?!
אני נשרף באש תחתית השאול
אתה ברקיעים על מיטתך!"
וכי כמה פעמים יוכל לנסוק
קול דואב ומרוסק עד היכלו?
כשהנץ השחר ועלה
נדם ולא נשמע יותר קולו
אבל עדיין כשיורד הליל
תקווה קטנה פוצעת את שמיי
התכיר את הקול הזה אלי?
אני אוהבת אותו, אוהבת אלוהי.
****
הלילה חשוך ואני תועה מול הדרך
בפנסו הוא מאיר לי את חשכתי
בתוך אלומתו הבוטחת
מרצד לו מלא פחד מבטי
מה עבר עלינו? מי יידע
בחיקן הרענן של מדשאות
עת שפתיו ענדו על צווארי
מחרוזת אש של אלף נשיקות
מה עבר עלינו? מי יידע
אני הפכתי הוא והוא המיית ימים
אני לשיח פרא משתוקק
והוא הפך למשב רוח קדים
בלהט צמאוני בין זרועותיו
צמחתי מתשוקה כעשב בר
לגמתי מניחוח הוורדים
שזלג מתוך הלילה שנפער
גשם כוכבים בשערותיי
המטיר מענפו של עץ בודד
בחיקן הרענן של מדשאות
נותרתי עם לבי המתמרד
אוי לי ממשב הרוח הנמהר
אם יעטוף את גופי בלהבות
עוד אדיף בקרב אנשים
בושם משכר של מדשאות!
*******
פרוע' פרוחזאד / קול
כשעמדתי שם על ראש ההר
מאורך המסע כושלות רגליי
לעצמי אמרתי כי בפסגה הזו
אלוהים ישמע קולי כבר בוודאי
אל שחור העננים שבמרומים
שילחתי את התקווה שבעיניי
מעומק לבבי קולי בקע:
אני אוהבת אותו, אוהבת אלוהי!
קולי חדר את מעבה העלטה
מקיץ כוכבים נמים מתוך חלום
מול ההיכל, מאובק ותשוש מאוד
דפק בכוח על שער הפז שבמרום
מלאכים באלפי ידיים זעירות
פתחו את כל המנעולים בכוח
ונמלטו מאחורי נוצת ענן
מטירופו של קולי חסר המנוח
בין עמודי השיש התמירים
עצים ריחפו בערפל הירקרק
בתוך בריכת טללים צלולה, זכה
שטף קולי מעל גופו את האבק
האל היה שקוע בחלום
מבטו חבוי בין עפעפיו
קולי ילל בשקט אנחתו
אל תוך הערפל של שרעפיו
אך אוי כי עד לשחר הבהיר
עצומים נותרו הם עפעפיי האל
ונחו כך על ארובות עיניו
ועל תקווֹת קולי המתאבל
מעומק יגונו קולי זעק
"מתי תקיץ סוף סוף מתנומתך?!
אני נשרף באש תחתית השאול
אתה ברקיעים על מיטתך!"
וכי כמה פעמים יוכל לנסוק
קול דואב ומרוסק עד היכלו?
כשהנץ השחר ועלה
נדם ולא נשמע יותר קולו
אבל עדיין כשיורד הליל
תקווה קטנה פוצעת את שמיי
התכיר את הקול הזה אלי?
אני אוהבת אותו, אוהבת אלוהי.
****
הדור שלי / יע'מא גולרואי
אני מהדור של אחרי שבעים-ואימה, דור קמל, דור מובס
דור שכמו סוהראב הגדול, מלהב פיגיונו של אביו קרס
אני מהדור של אחרי שבעים-וכאב, דור שהאויב הצית תקוותיו
דור שעת שכב בעריסתו, טילי נ"מ זימרו באוזניו
דור שקנה ומכר קופונים, דור שידע את טעם הבהלה
דור שצעד וצעד בכיכר ושתה עד הסוף את כוס התרעלה
דור שלא הספיק להתאהב, שלבו נקרע שוב ושוב לגזרים
דור שעונת נעוריו הקצרה שופדה בלהט על וו קצבים
דור שלמין היום הראשון
שיסף לעצמו בנחישות את הגרון
מתוך כובע הקסמים שהחזיק
במקום יונה עלה רק יגון
אני מהדור של אחרי שבעים-ופצע, שעולמו נצבע באפור מיושן
דור שקפא בקרן רחוב, שאבד בתוך אופיום ועשן
אני מהדור של אחרי שבעים-ומוות, שטעם את טעם השוט על הגב
דור שכילה את ימיו בתורים, שהרהיב לעשות חול מזהב
דור שנכנס בתוך מזרק משומש, דור שהסכין עם משקל הכבלים
דור שתלה תקוותיו בדחליל, שצעיריו נרמסו תחת רגלי חיילים
דור שמכר את עצמו לדעת, החל מעיניו ועד הכליות
דור שממשיך לבעור לאיטו גם אחרי עשרה דורות
דור שלמין היום הראשון
שיסף לעצמו בנחישות את הגרון
מתוך כובע הקסמים שהחזיק
במקום יונה עלה רק יגון
*****
עדיין כשיורד הגשם / יע'מא גולרואי
חלפה שנה מאז הלכת ושמך עוד מהדהד כרעם
האם את עוד שותה את הקפה שלך מר כמו פעם?
האם עודך נכנסת בלילה למיטה עם ספרי שירה?
עוד נצמדת לחלון ומעשנת לך סיגריה אסורה?
האם כשאת צוחקת אותה גומה עוד מופיעה על הלחי?
עוד מחכה לנסיך שיבוא ויגאל אותך מתוך הבכי?
את עדיין רוצה אהבה נואשת ומכלה כמו בסרטים?
עדיין רוצה את רודולף וולנטינו בגוף של ג'יימס דין?
אני יודע שכשיורד הגשם
עדיין את לא נרדמת
מקשיבה שוב ושוב לאותו הלחן
עדיין את הגשם את אוהבת
חלפה שנה והריח שלך עוד עולה מבין כל קפל
עוד מחפש את עקבותייך בתחתית כל ספל
האם השיר שכתבתי לך אז גורם לך עוד לרעוד?
האם את עוד זוכרת את הימים שלא ישובו עוד?
ימים של שירה וסרטים, ויין דבשי כמעט
ספה אחת, שתי כוסיות, הטירוף שלי ואת
רק דעי שהדפוק שלך נשאר כאן בלעדייך
שותה קפה שחור ומר לזכר שתי עינייך
אני יודע שכשיורד הגשם
עדיין את לא נרדמת
מקשיבה שוב ושוב לאותו הלחן
עדיין את הגשם את אוהבת
****
חטא / פרוע' פרוחזאד
חטאתי חטא מעוּנג וקטיפתי
לצד גוף שקט, נרעד, חולמני
לא יודעת מה עלה בדעתי
שם בעזוּבה החשוכה ההיא
בעזובה הדוממת ושכוחת האל
צללתי אל עיניו מלאות הסוד
לבי הלם בתוך חזי והשתולל
כשהייאוש שבעיניו הפציר בי 'עוד!'
בעזובה ההיא, שוממת ורחוקה
התיישבתי לצדו ללא מילים
שפתיו מזגו על שפתי תשוקה רכה
עצובה כטירופם של אוהבים
לחשתי לתוך אוזניו באהבה:
רוצה אותך, שמטריף לי את לילי
את החיק שבו בוערת תאווה
רוצה אותך, אהוב משוגע שלי
התשוקה שבעיניו שילחה בי להבות
השיכר שבכוסות פתאום רטט
גופי הסחרחר המבושם קלות
נרעד לעומת גופו המלוהט
חטאתי חטא מעונג וקטיפתי
בחיק איש יוקד ומערסל
חטאתי בזרועות שעטפו אותי
בבעירה ובטינה ובברזל
****
אני מכירה איזו אישה / פריבא שש-בולוקי
אני מכירה איזו אישה
לתשוקותיה זוג כנפיים
אבל הפחד והבושה
הקפיאו לה את הרגליים
אני מכירה איזו אישה
שבפינת ביתה הקט
במטבחה, בלחישה
בין הסירים והמחבת
מזמזמת שיר געגוע
מבטה בודד וקר
את תקוותיה בלב נגוע
היא טומנת במחר
אני מכירה אישה אחת
שאומרת שהיא מתחרטת
על פירורי חיבה מפעם
ועל אלה שעודה מלקטת
ואישה לעצמה ממלמלת
הבית הזה סוגר עלי
ומיד נרתעת ושואלת
אבל מה יהיה על ילדי
אישה אחת הרת כאב
מערסלת צער בין ידיה
אישה שנשבר לה הלב
ואין לה די חלב בשדיה
אישה חיה עם העוני
בתוך דמעתה נרדמת
היא תוהה 'אחת כמוני
על איזה חטא היא משלמת?'
אישה מסתירה פצעיה
אישה צוררת את כאבה
שלא יגידו עליה אלה
'הו מסכנה את, עלובה'
אישה אחת, בתוך ביתה
מתקרבת בכל יום אל מותה
*****
קול צעדי הגשם / סהראב ספהרי
צריך לסגור את המטריות
צריך לעמוד בגשם
צריך לסחוב את המחשבות, את הזיכרונות אל מתחת לגשם
לעמוד עם כל תושבי העיר בגשם
לראות את החבר בגשם
לחפש את האהבה בגשם
צריך לשכב עם אישה בגשם
לשחק בגשם
לרשום דבר מה, לדבר, לשתול חבצלות בגשם
החיים אינם אלא הירטבות מתמדת
צריך לפשוט את בגדינו
המים אך במרחק פסיעה
****
היא יושבת בפינה / מהדי מוסווי
היא יושבת בפינה ומתייפחת
יודעת שבכייה קורע אותי לחתיכות
הריח שלה אופף את כל הבית
אני מכיר את האישה העצובה הזאת
יושבת לצדי כמו תמיד ו
קוראת עתיד בכדורים ובנשיקות
אני אומר: את לא מבינה שאני אוהב אותך?!
היא עונה: מאוחר מדי לאהבות
היא אומרת שהעולם מקום נורא
שכל אחד סוחב לב שנשבר
אני אומר: תראי, בשביל אהבתנו
הבית הזה חזק כמו מבצר
היא מסדרת את פחדיה בשק אגרוף
אני מכה ללא רחם עתיד מתוק
אומרת: אתה יודע שאני לגמרי משוגעת
אני נושק לה בתוך הבכי והצחוק
אני רואה אותה הולכת אל הדלת
עיניה בוערות מאחורי דוק אדמדם
אומרת: אתה לא מבין מה אני אומרת
את הכאב שזוחל אצלי בתוך הדם
בכל בוקר אני מקיץ מסיוטיי
מוצא אותה חולמת אצלי ברגשות
היא הולכת כדי לחזור בתוך הבכי
אני מכיר את האישה העצובה הזאת
*****
כשזה נוגע אליך / יע'מא גולרואי
כבר התבגרתי
ואני מסוגל עכשיו לבלוע את הדמעות
כשחתול נדרס
כשמגיעה ידיעת מוות על חבר
וכשאני שוקע בזכרונות ילדות
אני מסוגל לשלוט
בתשומת לבי המתפזרת
וכשאני משקר למישהו
אני יודע לא להניח לקולי לרעוד
או לגרון להשתנק
התבגרתי
ואני לא רוקע יותר ברגלי
כשאני קורא שירה
ומצחי לא מתכסה
בטיפות של זיעה
אני לא מאמין יותר לכלום
לא מקדש כל דבר
ואני כבר מספיק חזק
כדי להסתכל לחוקר בעיניים ולהגיד לו
אני לא חותם על שום הצהרה
התבגרתי, אבל
עדיין מספיק לשמוע שמך
כדי שאהפוך לאותו ילד ביישן
שלא היה לו אומץ לתת לך את הורד
ושקולו בטלפון רעד כל כך
עד שגרם לך לצחוק
התבגרתי
ואני פוסע בתוך חיי בביטחון
אבל כשזה נוגע אליך
אני שם לעצמי רגל
ומתפתל על אבני המדרכה
****
כבר התבגרתי
ואני מסוגל עכשיו לבלוע את הדמעות
כשחתול נדרס
כשמגיעה ידיעת מוות על חבר
וכשאני שוקע בזכרונות ילדות
אני מסוגל לשלוט
בתשומת לבי המתפזרת
וכשאני משקר למישהו
אני יודע לא להניח לקולי לרעוד
או לגרון להשתנק
התבגרתי
ואני לא רוקע יותר ברגלי
כשאני קורא שירה
ומצחי לא מתכסה
בטיפות של זיעה
אני לא מאמין יותר לכלום
לא מקדש כל דבר
ואני כבר מספיק חזק
כדי להסתכל לחוקר בעיניים ולהגיד לו
אני לא חותם על שום הצהרה
התבגרתי, אבל
עדיין מספיק לשמוע שמך
כדי שאהפוך לאותו ילד ביישן
שלא היה לו אומץ לתת לך את הורד
ושקולו בטלפון רעד כל כך
עד שגרם לך לצחוק
התבגרתי
ואני פוסע בתוך חיי בביטחון
אבל כשזה נוגע אליך
אני שם לעצמי רגל
ומתפתל על אבני המדרכה
****
לפעמים
אדם בודד יותר משמעידה עליו שתיקתו
אמש
בדידותי הגיעה עד לקצה עפרונך
אם רק היית רושמת אותי!
אם רק היית רושמת אותי!
לפעמים
הבדידות בודדה יותר משנדמה
מחמד עלי בהמני
گاه
آدمی تنهاتر از آن است که سکوتش می گوید
دیشب
تنهایی ام
تا نوکِ مدادت آمده بود
اگر می نوشتی ام!
اگر می نوشتی ام!
گاه
تنهایی تنهاتر از آن است که دیده شود.
محمد علی بهمنی
אדם בודד יותר משמעידה עליו שתיקתו
אמש
בדידותי הגיעה עד לקצה עפרונך
אם רק היית רושמת אותי!
אם רק היית רושמת אותי!
לפעמים
הבדידות בודדה יותר משנדמה
מחמד עלי בהמני
گاه
آدمی تنهاتر از آن است که سکوتش می گوید
دیشب
تنهایی ام
تا نوکِ مدادت آمده بود
اگر می نوشتی ام!
اگر می نوشتی ام!
گاه
تنهایی تنهاتر از آن است که دیده شود.
محمد علی بهمنی
רק קברי / עלי-רזא רושן
עצרו אותי
באשמת קשר עם גורם זר
את ידי אזקו
באזיקים מתוצרת זרה
את גזר הדין שלי כתבו
בעט מתוצרת זרה
הסיעו אותי אל הכיכר
במכונית מתוצרת זרה
וירו בי למוות
בנשק מתוצרת זרה
ורק קברי
היה איראני טהור
****
יבוא יום וכלא אווין יהפוך למוזיאון / עלי-רזא רושן
יבוא יום וכלא אווין יהפוך למוזיאון
ואני אלך לאגף 240
ואסתכל על מקומו הנפקד של איש
שנאסף אל תוך עצמו כמו עובר
בגבו אל הצופה
שוכב לו מול הקיר
וחושב על היום
שבו כלא אווין יהפוך למוזיאון
ומצוהר התא
הוא יסתכל על מקומו הנפקד של איש
שנאסף אל תוך עצמו כמו עובר
בגבו את הצופה
שוכב לו מול הקיר
****
עצרו אותי
באשמת קשר עם גורם זר
את ידי אזקו
באזיקים מתוצרת זרה
את גזר הדין שלי כתבו
בעט מתוצרת זרה
הסיעו אותי אל הכיכר
במכונית מתוצרת זרה
וירו בי למוות
בנשק מתוצרת זרה
ורק קברי
היה איראני טהור
****
יבוא יום וכלא אווין יהפוך למוזיאון / עלי-רזא רושן
יבוא יום וכלא אווין יהפוך למוזיאון
ואני אלך לאגף 240
ואסתכל על מקומו הנפקד של איש
שנאסף אל תוך עצמו כמו עובר
בגבו אל הצופה
שוכב לו מול הקיר
וחושב על היום
שבו כלא אווין יהפוך למוזיאון
ומצוהר התא
הוא יסתכל על מקומו הנפקד של איש
שנאסף אל תוך עצמו כמו עובר
בגבו את הצופה
שוכב לו מול הקיר
****
יש פועלים שאפילו מרקס היה מתעב / סאביר האכא
להיות פועל זו עבודה מכובדת
אדם מוציא לחמו מזיעת אפו
אפילו שלא פעם
נשארתי רעב
ספגתי שקרים ועלבונות
הייתי מובטל
אבל מעולם לא הסכמתי לעבוד בבניין
שבבוא היום אמורים לכתוב על דלתו
'הכלא המרכזי'
*****
אוטוסטראדה / מהדי מוסווי
האוטוסטראדה היא נהר עצוב
שמרחיק אותי ממך
המים עברו את גובה ראשי
אבל הדגים לא יטבעו
הם רק יעמדו לצד האוטוסטראדה
וינופפו בידיהם אל החלונות הסגורים
עד שיקפאו מקור
ויצופו על פני המים
ורק האבנים
ישכנו במעמקים עד אחרית הימים
את אוכלת דגים עם בעלך
אני בוהה בירח ו
משתגע ו
שר בקול ברחובות ו
בועט באבנים ו
...נים ו
פורץ בבכי
וכשאני מתרחק ממך
לא רק הרחוב
גם האוטוסטראדה הופכת
ללא מוצא
אני מכיר נהר אחד
שבכעסו החרים את הים
ומאוהב
זרם ישר אל תוך הביוב
****
מהדי מוסווי
אני צועק בקול את שמך, הקשיבי לי כעת!
חלצי אותי מהתפר שבו אני חצי חי וחצי מת
המוות האיטי שלך בחיקו של בעלך
וגופי שלי המר, המתייסר מכאבך
כל נשיקה שלך היא כעת פיסת סיוט
סיפור שמן ההתחלה דן את עצמו למות
בכל רחוב בכיתי עד שהבכי גם בכה
אולי בעלך ראה את דמעותיי על המדרכה
אני הולך ומתנדנד... שיכור שנעלם!
ושדקארט האידיוט יוכיח שאני קיים!
"הייתי" פעם, זה נכון, אולי בעולם אחר
כן, הייתי בין מצעיך, הוזה ומחרחר
"הייתי" כמו שאת נמלטת איך שהבוקר מאיר
"הייתי" כמו המכות של האגרוף על הקיר
מדבר באריכות על בדידותי עם השטיח
"אני" ישנו, אבל גם הכאב שלך, שלא מניח
משותק כמו נידון למוות, כמו אחד שמת
ואת עומדת בתוך בכייך, כבר צריכה לצאת
דמעת איפור כהה שלך על הלחי נמרחה
מתוך ידיך הרועדות אני מתקין לו ארוחה
את נקרעת בין שנינו, התפצלת לשתיים
הוטחת כנגד גופי בכוח, כולי דם ושפתיים
נשקתי לך, נשקתי לך, נשקתי ממרחק
כשהוא היכה אותך כל לילה, מוטלת שם כשק
מקיאה מתוך הלילה את אלוהים וגם אותי
את שיכורה מהמשקה שלך ואני מבדידותי
צריכה לישון בחיק שממנו את בורחת
מקרצפת את גופך בכוח במקלחת
עם דמעות ועם הדם ועם הקול של בעלך
שמבריח את הצל וקורא לך למיטתך
אבל אחרי הכל ניצחנוּ, גם אם נצרב בי העלבון
את הריח שלי את לא תמחי במים וסבון
חשבי עלי כשאת מתכסה בזרועותיו ובשמיכה
על התינוק ההוא שהפלת בתוך השִכחה
תתעוררי מנחירותיו אל בדידות לילותיך
ובכי עלינו בכי מר, עלי ועליך
הרגישי את ידיי שנוברות בשערותיך
הרגישי אותי על הכר שספוג בדמעותייך
הרגישי אותי מפרכס בין השורות, נבוך
הרגישי אותי מתייסר בבדידותי כמוך
הרגישי את גופי ונמסי בחום שנודף ממנו
הניחי לעולם לדעת שהינך, הניחי לו לדעת שהיננו
*******
עוד אחזור / מהדי מוסווי
העצבוּת מביטה בַּכאב שבתוכי מתאמן
בּטיפות על פני מזוודה של תייר מזדמן
המבט בעיני העורב שפָּרח הסגיר זאת -
גורלם של עצי הגן הוא תמיד גרזן.
בחלום הילדות הנרדם שבתוכך כבה
בשארית חומך שעשתה אתי אהבה
בכל וריד שחתכנו בטירוף נזעם
בתינוק שנשטף גם הוא בזרם הדם
בצעקה האחרונה שקפאה בגרון
בדפיקות הברד על זגוגית החלון
בבכיו של האיש שמעבר לשפופרת
בכל שירי הלַיל שבדידותו משוררת
בנשיקות שלך בחלום אחר אפשרי
בסרטים שלא ראינו ושאולי תראי
בעונג החיזיון שלך על גופי העורג
במה שמאכל בי מבפנים והורג
בדמעות שהזלת כשהקראתי לך משירַי
בקפה שאת שותה כבר אצל הבא אחרי
נשבע לך בכל אלה ובכל מה שהייתי אמור
בחיי! בחיי המשורר הזה הגמור
נשבע בלילה, בחושך, ובתוגת השיר
עוד אשוב אליך וגם אל אימת העיר
עוד אחזור לחלום המתוק שלפני הסיוט
עוד אחזור לנשיקה אחרונה ואחריה אמות.
אני צועק בקול את שמך, הקשיבי לי כעת!
חלצי אותי מהתפר שבו אני חצי חי וחצי מת
המוות האיטי שלך בחיקו של בעלך
וגופי שלי המר, המתייסר מכאבך
כל נשיקה שלך היא כעת פיסת סיוט
סיפור שמן ההתחלה דן את עצמו למות
בכל רחוב בכיתי עד שהבכי גם בכה
אולי בעלך ראה את דמעותיי על המדרכה
אני הולך ומתנדנד... שיכור שנעלם!
ושדקארט האידיוט יוכיח שאני קיים!
"הייתי" פעם, זה נכון, אולי בעולם אחר
כן, הייתי בין מצעיך, הוזה ומחרחר
"הייתי" כמו שאת נמלטת איך שהבוקר מאיר
"הייתי" כמו המכות של האגרוף על הקיר
מדבר באריכות על בדידותי עם השטיח
"אני" ישנו, אבל גם הכאב שלך, שלא מניח
משותק כמו נידון למוות, כמו אחד שמת
ואת עומדת בתוך בכייך, כבר צריכה לצאת
דמעת איפור כהה שלך על הלחי נמרחה
מתוך ידיך הרועדות אני מתקין לו ארוחה
את נקרעת בין שנינו, התפצלת לשתיים
הוטחת כנגד גופי בכוח, כולי דם ושפתיים
נשקתי לך, נשקתי לך, נשקתי ממרחק
כשהוא היכה אותך כל לילה, מוטלת שם כשק
מקיאה מתוך הלילה את אלוהים וגם אותי
את שיכורה מהמשקה שלך ואני מבדידותי
צריכה לישון בחיק שממנו את בורחת
מקרצפת את גופך בכוח במקלחת
עם דמעות ועם הדם ועם הקול של בעלך
שמבריח את הצל וקורא לך למיטתך
אבל אחרי הכל ניצחנוּ, גם אם נצרב בי העלבון
את הריח שלי את לא תמחי במים וסבון
חשבי עלי כשאת מתכסה בזרועותיו ובשמיכה
על התינוק ההוא שהפלת בתוך השִכחה
תתעוררי מנחירותיו אל בדידות לילותיך
ובכי עלינו בכי מר, עלי ועליך
הרגישי את ידיי שנוברות בשערותיך
הרגישי אותי על הכר שספוג בדמעותייך
הרגישי אותי מפרכס בין השורות, נבוך
הרגישי אותי מתייסר בבדידותי כמוך
הרגישי את גופי ונמסי בחום שנודף ממנו
הניחי לעולם לדעת שהינך, הניחי לו לדעת שהיננו
*******
עוד אחזור / מהדי מוסווי
העצבוּת מביטה בַּכאב שבתוכי מתאמן
בּטיפות על פני מזוודה של תייר מזדמן
המבט בעיני העורב שפָּרח הסגיר זאת -
גורלם של עצי הגן הוא תמיד גרזן.
בחלום הילדות הנרדם שבתוכך כבה
בשארית חומך שעשתה אתי אהבה
בכל וריד שחתכנו בטירוף נזעם
בתינוק שנשטף גם הוא בזרם הדם
בצעקה האחרונה שקפאה בגרון
בדפיקות הברד על זגוגית החלון
בבכיו של האיש שמעבר לשפופרת
בכל שירי הלַיל שבדידותו משוררת
בנשיקות שלך בחלום אחר אפשרי
בסרטים שלא ראינו ושאולי תראי
בעונג החיזיון שלך על גופי העורג
במה שמאכל בי מבפנים והורג
בדמעות שהזלת כשהקראתי לך משירַי
בקפה שאת שותה כבר אצל הבא אחרי
נשבע לך בכל אלה ובכל מה שהייתי אמור
בחיי! בחיי המשורר הזה הגמור
נשבע בלילה, בחושך, ובתוגת השיר
עוד אשוב אליך וגם אל אימת העיר
עוד אחזור לחלום המתוק שלפני הסיוט
עוד אחזור לנשיקה אחרונה ואחריה אמות.
|
|
|
שאלה ללא תשובה / מחמד-רזא עאלי פיאם (האלו هالو)
שאל לו הילד הסקרן
אמרו לי אנשים, מהי אהבה?
אמרה לו נערה: תחילתה בתעתוע
וסופה בעונג ומשובה
אמרה אמו האהבה היא סבל
חבורות כחולות ופצעים על כף היד
אמר האב תתבייש לך ילד!
תפסיק עם השטויות תיכף ומיד!
אמר ההלך: רחוב ללא מוצא
הקשיש אמר: דרך ארוכה ופתלתלה
בכיתה המורה אמרה לו:
מילה בת ארבע אותיות. סתם מילה.
אמרה המאהבת: היא לוויית חן
שאל הסוחר: מה ערכה במטבעות זהב?
היחפן נאנח: האהבה היא
לשמור על משפחתך מחרפת רעב
המשורר אמר: האהבה היא רגש
כמו מה שחש הפרח לפרפר
המאוהב אמר: היא שורפת את כל מה שיש לי
בתוך סבל אינסופי שלא נגמר
הקנאי רעם: זאת כפירה באלוהים!
הוסיף השיח': חטא ללא מחילה!
הדרשן אמר: זה העדי לצווארו של השטן!
המטיף אמר: מילה מבוטלת ובטלה
שופט העיר אמר: האהבה היא
שבעים מכות מתחת למגלב
השרירן אמר האהבה היא
מחול הקרב שבין הברזל ובין הלב
עובר אורח אמר שכמו חליל היא
נעימתה טובה יותר מן המרחק
אמר חברו: היזהרו לכם מפניה
האהבה היא... שומר נפשו ירחק!
ובעיצומו של הוויכוח
עת הלכה והתעצמה ההמולה
ראיתי את הילד ממלמל לו
אבל אני רק שאלתי שאלה
******
שאל לו הילד הסקרן
אמרו לי אנשים, מהי אהבה?
אמרה לו נערה: תחילתה בתעתוע
וסופה בעונג ומשובה
אמרה אמו האהבה היא סבל
חבורות כחולות ופצעים על כף היד
אמר האב תתבייש לך ילד!
תפסיק עם השטויות תיכף ומיד!
אמר ההלך: רחוב ללא מוצא
הקשיש אמר: דרך ארוכה ופתלתלה
בכיתה המורה אמרה לו:
מילה בת ארבע אותיות. סתם מילה.
אמרה המאהבת: היא לוויית חן
שאל הסוחר: מה ערכה במטבעות זהב?
היחפן נאנח: האהבה היא
לשמור על משפחתך מחרפת רעב
המשורר אמר: האהבה היא רגש
כמו מה שחש הפרח לפרפר
המאוהב אמר: היא שורפת את כל מה שיש לי
בתוך סבל אינסופי שלא נגמר
הקנאי רעם: זאת כפירה באלוהים!
הוסיף השיח': חטא ללא מחילה!
הדרשן אמר: זה העדי לצווארו של השטן!
המטיף אמר: מילה מבוטלת ובטלה
שופט העיר אמר: האהבה היא
שבעים מכות מתחת למגלב
השרירן אמר האהבה היא
מחול הקרב שבין הברזל ובין הלב
עובר אורח אמר שכמו חליל היא
נעימתה טובה יותר מן המרחק
אמר חברו: היזהרו לכם מפניה
האהבה היא... שומר נפשו ירחק!
ובעיצומו של הוויכוח
עת הלכה והתעצמה ההמולה
ראיתי את הילד ממלמל לו
אבל אני רק שאלתי שאלה
******
איה האוניברסיטאות? / מחמר-רזר עאלי פיאם
בסתיו של אלף תשע מאות שבעים ושמונה
אני זוכר היטב במהומות
על הקיר בתא בבית הכלא
נכתב זה המשפט באותיות תמוֹת:
"דעו כי כבר קרוב מאוד היום
עת נמגר את השָאה והחלאות
בחסדם של אדונינו חכמי הדת
בתי הכלא יהפכו לאוניברסיטאות!"
מאז חלפו עברו הרבה שנים
ולא פעם הרהרתי כמהסס
אז מה עלה בגורל ההבטחות?
ומתי יתגשם סוף סוף אותו הנס?
עד אשר נכלאתי בעצמי
ומוחי הפנים את שעיניי רואות
כשמלאו התאים במרצים ובסטודנטים
הפכו בתי הכלא לאוניברסיטאות!
*******
תהיה חזק בני, אל דמע
החזק חזק את הפקעת בגרון
אמץ את משא האב שעל כתפיך
ושא אותו בראש מורם ובגאון
תהיה חזק בני, אל דמע
דמעותיך ישמחו את האויב
ייסר אותו, הבער את חמתו
בגאווה, בסבלנות, בלב אוהב
היטב אני יודע אהוב לבי
אתה בוכה מגעגועי לבך
אך צחק וזכור כי ככה ננצח
כשאתה עומד איתי ואני איתך
אל תדאג, אני לא נשברתי
הפכתי לאריה בתוך הכלוב
אזור למעני את כוחותיך
דמעותיך מזקינות אותי אהוב
תהיה חזק ילדי, מספיק לבכות
עלינו לאגור את הדמעות
יבוא יום והן יהיו הסחף
שיפרוץ את סכר העוולות
יכול אדם לבנות את מגדליו
לשתות קפה על גג האייפל בפריז
לרכוב על כרכרה באיזה גן
להאיר לילו ברעם וחזיז
הבחירה, בני, היא תמיד בידנו
לטעום כאב, בצער להכיר
להתהלך במולדת בין אנשינו
את ראשינו שוב לדפוק בקיר
חפש אחר השמש, ילד
אל תתפתה לשקוע במרה
קום, עמוד לצדי על רגליך
בקרב נגד העוול והשררה
בני, לילה ארוך עוד לפנינו
ועוד רבה רבה היא המלאכה
אך בסופו יפציע עוד השחר
בכוח הסערה שבלבך
זכור כי מאחורי הסורגים
אביך מחייך יחד איתך
עם חרב המילים שהוא משחיז
עוד נפלח את מסך החשיכה
רוח זורעים כל מתנגדינו
זחוחים כל כך בעיוורונם
שמח, בני, כי האביב בדרך
עוד יתכלו אויבינו באש קלונם
***
בסתיו של אלף תשע מאות שבעים ושמונה
אני זוכר היטב במהומות
על הקיר בתא בבית הכלא
נכתב זה המשפט באותיות תמוֹת:
"דעו כי כבר קרוב מאוד היום
עת נמגר את השָאה והחלאות
בחסדם של אדונינו חכמי הדת
בתי הכלא יהפכו לאוניברסיטאות!"
מאז חלפו עברו הרבה שנים
ולא פעם הרהרתי כמהסס
אז מה עלה בגורל ההבטחות?
ומתי יתגשם סוף סוף אותו הנס?
עד אשר נכלאתי בעצמי
ומוחי הפנים את שעיניי רואות
כשמלאו התאים במרצים ובסטודנטים
הפכו בתי הכלא לאוניברסיטאות!
*******
תהיה חזק בני, אל דמע
החזק חזק את הפקעת בגרון
אמץ את משא האב שעל כתפיך
ושא אותו בראש מורם ובגאון
תהיה חזק בני, אל דמע
דמעותיך ישמחו את האויב
ייסר אותו, הבער את חמתו
בגאווה, בסבלנות, בלב אוהב
היטב אני יודע אהוב לבי
אתה בוכה מגעגועי לבך
אך צחק וזכור כי ככה ננצח
כשאתה עומד איתי ואני איתך
אל תדאג, אני לא נשברתי
הפכתי לאריה בתוך הכלוב
אזור למעני את כוחותיך
דמעותיך מזקינות אותי אהוב
תהיה חזק ילדי, מספיק לבכות
עלינו לאגור את הדמעות
יבוא יום והן יהיו הסחף
שיפרוץ את סכר העוולות
יכול אדם לבנות את מגדליו
לשתות קפה על גג האייפל בפריז
לרכוב על כרכרה באיזה גן
להאיר לילו ברעם וחזיז
הבחירה, בני, היא תמיד בידנו
לטעום כאב, בצער להכיר
להתהלך במולדת בין אנשינו
את ראשינו שוב לדפוק בקיר
חפש אחר השמש, ילד
אל תתפתה לשקוע במרה
קום, עמוד לצדי על רגליך
בקרב נגד העוול והשררה
בני, לילה ארוך עוד לפנינו
ועוד רבה רבה היא המלאכה
אך בסופו יפציע עוד השחר
בכוח הסערה שבלבך
זכור כי מאחורי הסורגים
אביך מחייך יחד איתך
עם חרב המילים שהוא משחיז
עוד נפלח את מסך החשיכה
רוח זורעים כל מתנגדינו
זחוחים כל כך בעיוורונם
שמח, בני, כי האביב בדרך
עוד יתכלו אויבינו באש קלונם
***
איילה / מחמד עלי ספאנלו
הסירי את המשקפיים הכהים האלה מעל עיניך, חמדתי
איש לא מזהה אותך כאן
כל לילה הוא ליל הולדתך
משתקפת בריגוש המכה גלים בעינינו
בחרי לך שמש קטנה
ממעמקי המראה שממול
והכיני טבעת לאצבעך
או נזר להניח על שערך השחור
אין זה משנה, כך או כך
כאן מכירים אותך רק בשמך הבדוי
שם דומה למאהבת
אנא
לטפי בכף יד עדינה
את האיילה התשושה
שתעתה אל תוך בית הקפה הזה
ומחככת את סנטרה בקרסולך
*****
הסירי את המשקפיים הכהים האלה מעל עיניך, חמדתי
איש לא מזהה אותך כאן
כל לילה הוא ליל הולדתך
משתקפת בריגוש המכה גלים בעינינו
בחרי לך שמש קטנה
ממעמקי המראה שממול
והכיני טבעת לאצבעך
או נזר להניח על שערך השחור
אין זה משנה, כך או כך
כאן מכירים אותך רק בשמך הבדוי
שם דומה למאהבת
אנא
לטפי בכף יד עדינה
את האיילה התשושה
שתעתה אל תוך בית הקפה הזה
ומחככת את סנטרה בקרסולך
*****
תקרית / ארדלאן סרפראז
שאלתי למה אתה רחוק יותר מחלום ושכחה
אמרת אני איתך אבל אתה רק מסכה
צעקתי שוב ושוב איפה אתה? אני לא מוצא
דרוֹש בשמי, השבת, דרוש, עד שאמָצא
אם הצטרפת למסע הלב, פסע בו בתבונה
דרוּך לקראת תקרית אורבת, דרוּך לסכנה
כל שביליה של דרך זו מדבריות בלי צל
כל מעיין בקו האופק תעתוע מהתל
כל פרח נהדר שבצלו של סלע מלבלב
הוא העיטור על גב נחש שבשנתו אורב
כל עץ עמוד תליה, קוצים פוצעים כל צעד
כל רגע שנמשך לעד, כל נשימה היא רעד
אמרתי הצמָא ימית אותי בלהט המדבר
אמרת הנח למים אתה הבוער והניחר
אמרתי קחני אל הנווה אם הוא ישנו אי-שם
אמרת כשהצמא יבער ליבך יהפוך לים
שאלתי איפה מתחילה דרכי ואיך אדע?
אמרת אתה-אתה הוא הפתרון של החידה
אם הצטרפת למסע הלב, פסע בו בתבונה
דרוּך לקראת תקרית אורבת, דרוּך לסכנה
שאלתי למה אתה רחוק יותר מחלום ושכחה
אמרת אני איתך אבל אתה רק מסכה
צעקתי שוב ושוב איפה אתה? אני לא מוצא
דרוֹש בשמי, השבת, דרוש, עד שאמָצא
אם הצטרפת למסע הלב, פסע בו בתבונה
דרוּך לקראת תקרית אורבת, דרוּך לסכנה
כל שביליה של דרך זו מדבריות בלי צל
כל מעיין בקו האופק תעתוע מהתל
כל פרח נהדר שבצלו של סלע מלבלב
הוא העיטור על גב נחש שבשנתו אורב
כל עץ עמוד תליה, קוצים פוצעים כל צעד
כל רגע שנמשך לעד, כל נשימה היא רעד
אמרתי הצמָא ימית אותי בלהט המדבר
אמרת הנח למים אתה הבוער והניחר
אמרתי קחני אל הנווה אם הוא ישנו אי-שם
אמרת כשהצמא יבער ליבך יהפוך לים
שאלתי איפה מתחילה דרכי ואיך אדע?
אמרת אתה-אתה הוא הפתרון של החידה
אם הצטרפת למסע הלב, פסע בו בתבונה
דרוּך לקראת תקרית אורבת, דרוּך לסכנה
*****
הו חירות
אם תגיעי אי פעם לארצנו
אל תבואי בדמותו של קשיש לבוש שחורים
בזקן לבן ובמגבעת שחורה
עם מבטא זר ותרבות זרה ועיניים קרות
אל תדברי איתנו על מוות, אל תלכי לבית הקברות
בית הקברות הוא הסוף
אסור לו להיות גם ההתחלה
הפעם אל תסתמי לאיש את הפה
אל תפזרי הבטחות ריקות
אל תגישי לנו נפט לשולחן
השאירי את פת לחמנו במקומה
אל תספרי לנו על מים וחשמל בחינם
ספרי לנו על המאמץ האנושי
על בניה ועל שגשוג
אל תדברי על נאמנות עיוורת
דברי על ידע ומחקר והתבוננות
הו חירות!
אם תגיעי אי פעם למחוזותינו
בואי מתוך שמחה! בואי מתוך שמחה!
אל תבואי מתחת לצ'אדור שחור או זקנקן לבן
בואי בשירה, מנגנת, צבעונית
אל תבואי עם רובים גדולים בתוך ידיים קטנות
בואי בפרחים, בנשיקות, בספרים
אל תדברי על מלחמות ומות קדושים
דברי על אנושיות, על שלום ועל אומץ הלב
ספרי באוזנינו על החיים
על חלונות פתוחים
פייסי בין ליבנו ובין משב הרוח
למדי אותנו כיצד לחיות
וכיצד למות נלמד בעצמנו, בבוא הזמן
הו חירות!
אם תגיעי לארצנו
פסעי על לבבות מאוהבים
חדרי ללבבותינו עד שתבעבעי בתוכנו
כדי שלעולם לא נמירך באחר
כדי שכל נשימה תזכיר לנו שאת יקרה יותר מהנשימה עצמה
ערכי בינינו הכרות
לא יודעים פה הרבה עליך
רק זמזמנו את שמך
הנדירה שאת
נעדרת מאיתנו כבר היסטוריה שלמה
הו חירות!
אם תגיעי אי פעם לארצנו
בואי מודעת
כדי שלא נשסף את גרונך בשער העיר
את הלא יודעת
מחיר פסיעותיך על האדמה הזו
היה דמם של היקרים בבניה
לכן הפעם
הפעם, בואי מודעת
בואי מודעת!
הו חירות
אם תגיעי אי פעם לארצנו
אל תבואי בדמותו של קשיש לבוש שחורים
בזקן לבן ובמגבעת שחורה
עם מבטא זר ותרבות זרה ועיניים קרות
אל תדברי איתנו על מוות, אל תלכי לבית הקברות
בית הקברות הוא הסוף
אסור לו להיות גם ההתחלה
הפעם אל תסתמי לאיש את הפה
אל תפזרי הבטחות ריקות
אל תגישי לנו נפט לשולחן
השאירי את פת לחמנו במקומה
אל תספרי לנו על מים וחשמל בחינם
ספרי לנו על המאמץ האנושי
על בניה ועל שגשוג
אל תדברי על נאמנות עיוורת
דברי על ידע ומחקר והתבוננות
הו חירות!
אם תגיעי אי פעם למחוזותינו
בואי מתוך שמחה! בואי מתוך שמחה!
אל תבואי מתחת לצ'אדור שחור או זקנקן לבן
בואי בשירה, מנגנת, צבעונית
אל תבואי עם רובים גדולים בתוך ידיים קטנות
בואי בפרחים, בנשיקות, בספרים
אל תדברי על מלחמות ומות קדושים
דברי על אנושיות, על שלום ועל אומץ הלב
ספרי באוזנינו על החיים
על חלונות פתוחים
פייסי בין ליבנו ובין משב הרוח
למדי אותנו כיצד לחיות
וכיצד למות נלמד בעצמנו, בבוא הזמן
הו חירות!
אם תגיעי לארצנו
פסעי על לבבות מאוהבים
חדרי ללבבותינו עד שתבעבעי בתוכנו
כדי שלעולם לא נמירך באחר
כדי שכל נשימה תזכיר לנו שאת יקרה יותר מהנשימה עצמה
ערכי בינינו הכרות
לא יודעים פה הרבה עליך
רק זמזמנו את שמך
הנדירה שאת
נעדרת מאיתנו כבר היסטוריה שלמה
הו חירות!
אם תגיעי אי פעם לארצנו
בואי מודעת
כדי שלא נשסף את גרונך בשער העיר
את הלא יודעת
מחיר פסיעותיך על האדמה הזו
היה דמם של היקרים בבניה
לכן הפעם
הפעם, בואי מודעת
בואי מודעת!
*****
אבא ספר לי סיפור / מהדי מוסווי
"אבא ספר לי סיפור"
ילד שלא מצליח להירדם
ויש לו תקוות קטנות
גדולות יותר מפיהוקיי
**
היֹה
ואחר כך היה
ואחר כך קולות של אופנועים
ובכי של אמא שלא הכרתי
התפרים האלה
לא סוגרים את פצעיי
וחוטי הברזל האלה לא
את שפתיי
השעון שלי מפגר אחרי הזמן
והמולדת שלי אחרי אנשיה
אָרַש(*) הרים את קשתו
וירה
כדי לסמן את הגבולות
אני נפלתי ארצה
החברה שלי התעוררה בבהלה
וכיבתה את חץ הסיגריה
על אשפת ליבה
מישהו אכל מלפפון על אופנוע
והפה שלי החמיץ
מישהו הוציא את הנייד שלו
כדי לתעד את המוות
החברה שלי הלכה לישון
כדי לקבוע מחר
עם החבר החדש לעבודה
אמא שלי בוכה
ואָרַש צפוי להגיע לביקור ניחומים
**
בחלק הזה של הסיפור
אני נרדם תמיד על הספר
והבן שלי
יבכה עד הבוקר מתחת לשמיכה
עם החלומות המתוקים
שנטרפו על ידי זאב
ואמא שלהם היתה עורבנית
שמעולם לא הגיעה אל ביתה
(*)ארש הוא מגיבורי השאה-נאמה, קשת איראני שבתום מלחמת איראן ותוראן נשלח לירות חץ מראש הרי האלבורז כדי לקבוע את הגבול בין שתי הממלכות.
****
מכתבו של המשורר האיראני מחמד חסין שהריאר לאינשטיין
שלומות לך איינשטיין מזר, פלוני
רץ בין צללים של לבנה מדומיינת
רוח קדים פורעת את שערו
ותחת זרועו תחובים ענפי נרקיס ומרווה
מהסוג שצומח על קברו של סעדי
מתוך גלי הים וסבך היערות
הוא מגיע, מתנשף, עם שחר
ומתדפק על שערי ארמונו של סולטאן הדעת
שרוע על מיטת הידע בהיכלך המפואר
הרם נא ראשך מן הכתובים
פתח את השער לאורח הלא-קרוא
והרשה לו ללטף ברוך אצבעותיו
את הקמטים על מצח תבונתך הגבוה
הנח לו לסרק את משי מחשבותיך
וכל חוכמת המזרח, בכל צניעותה
בתחתית גביע היין מכדיהם של חאפז וחיאם
יכרעו ברך בעקבות משב הרוח
כדי לנשק את ידי חוכמת-הדורות של המערב
איינשטיין, לך הברכות
הריק נמלא במהירות האור שהפלאת לראות
הזמן נספג בנצח, הזמן חלף אל מעבר למקום
מהות הנצח שהיתה נשגבת מבינה הנה נמצאה
ואתה פייסת בין תבל, דת וידע
איינשטיין, הפלאת לעשות
הוכחת כי החומר והגוף אינם אלא אנרגיה
וכי האטום עת יתפצח הינו חלק מעולם עליון
בעיניהם החדות כתער של המיסטיקנים
עולמנו משול לבועה הנישאת על פני הקצף
וגם אני הבור, תלמיד מדרשת האהבה
רואה בעולם הגשמי אדווה של עולם הרוח
כי אין מהות בחומר
איינשטיין, הידד ותשואות לך ועם זאת מה גדול הצער
על שהיריב מכין מגילוייך פצצות
איינשטיין, גיהינום המלחמה
עוד יפתח את לועו האיום
מה הם אומרים?
האם גורל החסד והנאמנות להימחות?
האם שוועת המשכימים קום לא תעלה השמימה?
האם תושתק אנחת האם על בנה?
איינשטיין, פקעת הצער חונקת את גרוני
אני מתחנן בפניך
גייס את גאונותך לאיחוי פצעיו של האדם
אחד בין הגזעים, הדתות והלאומים, עילוי
הפוך את האדמה לבירת קיסרות המצפון
ואיינשטיין, אם יגיע לאוזניך שמה של איראן
תזכיר לברבארים-של-הקדמה את כבודנו
המדען הראוי לשמו מכבד את ערש אבן סינא
איינשטיין, הבט גם מעבר לעולם השכלתני
וראה זה לצד זה את משה, ישו ומחמד
הרם את מפתח האהבה ופתור זו החידה
ואם תצליח, פתח מנעול ישן זה בכוח הידע
ואיינשטיין, שם למעלה –
מצא גם את האלוהים.
*******
הנשיא / אחמד מטר
כשהגיע הנשיא לעיר שלנו
הוא אמר: זמנו של הפחד עבר
דברו בכנות, בלי פחד
חסן שאל אותו
איפה הלחם?
איפה הבית?
איפה העבודה?
בשנה שלאחר מכן הנשיא חזר
ואמר: זמנו של הפחד עבר
דברו בכנות, בלי פחד
ואנחנו רק שאלנו
איפה חסן?
מכתבו של המשורר האיראני מחמד חסין שהריאר לאינשטיין
שלומות לך איינשטיין מזר, פלוני
רץ בין צללים של לבנה מדומיינת
רוח קדים פורעת את שערו
ותחת זרועו תחובים ענפי נרקיס ומרווה
מהסוג שצומח על קברו של סעדי
מתוך גלי הים וסבך היערות
הוא מגיע, מתנשף, עם שחר
ומתדפק על שערי ארמונו של סולטאן הדעת
שרוע על מיטת הידע בהיכלך המפואר
הרם נא ראשך מן הכתובים
פתח את השער לאורח הלא-קרוא
והרשה לו ללטף ברוך אצבעותיו
את הקמטים על מצח תבונתך הגבוה
הנח לו לסרק את משי מחשבותיך
וכל חוכמת המזרח, בכל צניעותה
בתחתית גביע היין מכדיהם של חאפז וחיאם
יכרעו ברך בעקבות משב הרוח
כדי לנשק את ידי חוכמת-הדורות של המערב
איינשטיין, לך הברכות
הריק נמלא במהירות האור שהפלאת לראות
הזמן נספג בנצח, הזמן חלף אל מעבר למקום
מהות הנצח שהיתה נשגבת מבינה הנה נמצאה
ואתה פייסת בין תבל, דת וידע
איינשטיין, הפלאת לעשות
הוכחת כי החומר והגוף אינם אלא אנרגיה
וכי האטום עת יתפצח הינו חלק מעולם עליון
בעיניהם החדות כתער של המיסטיקנים
עולמנו משול לבועה הנישאת על פני הקצף
וגם אני הבור, תלמיד מדרשת האהבה
רואה בעולם הגשמי אדווה של עולם הרוח
כי אין מהות בחומר
איינשטיין, הידד ותשואות לך ועם זאת מה גדול הצער
על שהיריב מכין מגילוייך פצצות
איינשטיין, גיהינום המלחמה
עוד יפתח את לועו האיום
מה הם אומרים?
האם גורל החסד והנאמנות להימחות?
האם שוועת המשכימים קום לא תעלה השמימה?
האם תושתק אנחת האם על בנה?
איינשטיין, פקעת הצער חונקת את גרוני
אני מתחנן בפניך
גייס את גאונותך לאיחוי פצעיו של האדם
אחד בין הגזעים, הדתות והלאומים, עילוי
הפוך את האדמה לבירת קיסרות המצפון
ואיינשטיין, אם יגיע לאוזניך שמה של איראן
תזכיר לברבארים-של-הקדמה את כבודנו
המדען הראוי לשמו מכבד את ערש אבן סינא
איינשטיין, הבט גם מעבר לעולם השכלתני
וראה זה לצד זה את משה, ישו ומחמד
הרם את מפתח האהבה ופתור זו החידה
ואם תצליח, פתח מנעול ישן זה בכוח הידע
ואיינשטיין, שם למעלה –
מצא גם את האלוהים.
*******
הנשיא / אחמד מטר
כשהגיע הנשיא לעיר שלנו
הוא אמר: זמנו של הפחד עבר
דברו בכנות, בלי פחד
חסן שאל אותו
איפה הלחם?
איפה הבית?
איפה העבודה?
בשנה שלאחר מכן הנשיא חזר
ואמר: זמנו של הפחד עבר
דברו בכנות, בלי פחד
ואנחנו רק שאלנו
איפה חסן?
*****
מן המוות / אחמד שאמלו
מעולם לא פחדתי מן המוות
הגם שזרועותיו מצמיתות יותר
מן התפל והמייגע
אני ירא מפני מיתה בארץ
בה שכרם של הקברנים
עולה על חירותם
של בני האדם.
לחפש
למצוא
ואז
לבחור כבן חורין
ולַצור את מבצריך
מגרעין היותך
אם יעלה ערכו של המוות על כל אלה
לעולם
לעולם לא אירא מפניו.
מן המוות / אחמד שאמלו
מעולם לא פחדתי מן המוות
הגם שזרועותיו מצמיתות יותר
מן התפל והמייגע
אני ירא מפני מיתה בארץ
בה שכרם של הקברנים
עולה על חירותם
של בני האדם.
לחפש
למצוא
ואז
לבחור כבן חורין
ולַצור את מבצריך
מגרעין היותך
אם יעלה ערכו של המוות על כל אלה
לעולם
לעולם לא אירא מפניו.
******
פיוס / אחמד שאמלו
"הנה האוקיינוס:
מעמקים ללא גבול
מעוף ומערבולת וגאות
מבלי דעת
הנה ההר:
יִפְעָה ללא נוע
נסיקות ושקיעות וקשיות עורף
מבלי דעת
ואילו אותי
בראת אדם:
גרגר חסר הוד
מקבץ צמר וגללי בהמות
כדי לפאר את שמך בשפלות הרוח
לרעוד מאימת מוראך
ולהיאחז בך בודד ואבוד
כדי שאתה
בשלמותך תהיה
אותי בראת אדם:
נכלם עם כל מעידה של הגוף
תועה בשדות גהינום ונטמן בבורות זוהמה
או שמח בחלקו להיות עבדך
ולהלך בגן שאין בו חמדה
בין פרחים של נייר
בן תמותה בראת אותי
ועל כן לעולם לא יימצא לך רֵע
לשאת את הברית
עד סופה
אל תתפאר
על שאני הוא נזר הבריאה:
לא בי תהיה תהילתך"
"אל תטעה בקריאתך!
אינך אוקיינוס
התגלמות נוזלית של האפלה שבפנים
אינך הר
תכליתה של נוקשות מאובנת
אדם הינך
שיכור מנביעת התבונה
שטיפה אחת ממנה
שילחה אותך אל חידות שחורות
הישות
מתפרשת בך
נעלה מעל גהינום וגן עדן והרים וגאיות
הילת נוכחותך
חובקת את היקום
שמך אני
אל תפרשני לשווא!"
***
הבטחה למפגש / אחמד שאמלו
אני אוהב אותך
מעבר לגבולות גופך
תני לי את המראות ואת הגחליליות הכמהות
את האור ואת היין
את השמיים הגבוהים ואת הקשת הרחבה של הגשר
תני לי את הציפורים ואת הקשת בשמים
וחזרי שוב על המנגינה האחרונה
בסולם שבו את מנגנת.
אני אוהב אותך
מעבר לגבולות גופי
במרחבים הנידחים בהם מסתיימת שליחותם של איברים
והלהבה הפועמת והמשתוקקת
מתכלה עד תום
וכל התבניות מתרוקנות ממשמעות
כמו רוח המשאירה את הגוף בסיומו של מסע
לפשיטתם הסופית של העופות הדורסים.
מעבר לגבולות האהבה
אני אוהב אותך
מעבר למסכים וצבעים.
מעבר לגבולותינו
הישבעי לי פגישה.
פיוס / אחמד שאמלו
"הנה האוקיינוס:
מעמקים ללא גבול
מעוף ומערבולת וגאות
מבלי דעת
הנה ההר:
יִפְעָה ללא נוע
נסיקות ושקיעות וקשיות עורף
מבלי דעת
ואילו אותי
בראת אדם:
גרגר חסר הוד
מקבץ צמר וגללי בהמות
כדי לפאר את שמך בשפלות הרוח
לרעוד מאימת מוראך
ולהיאחז בך בודד ואבוד
כדי שאתה
בשלמותך תהיה
אותי בראת אדם:
נכלם עם כל מעידה של הגוף
תועה בשדות גהינום ונטמן בבורות זוהמה
או שמח בחלקו להיות עבדך
ולהלך בגן שאין בו חמדה
בין פרחים של נייר
בן תמותה בראת אותי
ועל כן לעולם לא יימצא לך רֵע
לשאת את הברית
עד סופה
אל תתפאר
על שאני הוא נזר הבריאה:
לא בי תהיה תהילתך"
"אל תטעה בקריאתך!
אינך אוקיינוס
התגלמות נוזלית של האפלה שבפנים
אינך הר
תכליתה של נוקשות מאובנת
אדם הינך
שיכור מנביעת התבונה
שטיפה אחת ממנה
שילחה אותך אל חידות שחורות
הישות
מתפרשת בך
נעלה מעל גהינום וגן עדן והרים וגאיות
הילת נוכחותך
חובקת את היקום
שמך אני
אל תפרשני לשווא!"
***
הבטחה למפגש / אחמד שאמלו
אני אוהב אותך
מעבר לגבולות גופך
תני לי את המראות ואת הגחליליות הכמהות
את האור ואת היין
את השמיים הגבוהים ואת הקשת הרחבה של הגשר
תני לי את הציפורים ואת הקשת בשמים
וחזרי שוב על המנגינה האחרונה
בסולם שבו את מנגנת.
אני אוהב אותך
מעבר לגבולות גופי
במרחבים הנידחים בהם מסתיימת שליחותם של איברים
והלהבה הפועמת והמשתוקקת
מתכלה עד תום
וכל התבניות מתרוקנות ממשמעות
כמו רוח המשאירה את הגוף בסיומו של מסע
לפשיטתם הסופית של העופות הדורסים.
מעבר לגבולות האהבה
אני אוהב אותך
מעבר למסכים וצבעים.
מעבר לגבולותינו
הישבעי לי פגישה.
*****
אישה בודדה בפינה של בית קטנטן, העוקץ, מרץ 2013, כאן
***
אלוהי, הענק בטובך
למלומדים שלנו אחריות
ולפשוטי העם השכלה
ולמאמינים שלנו נאורות
ולנאורים שלנו אמונה
ולאדוקים שלנו חוכמה
ולחכמים שלנו תשוקה
ולנשים שלנו תבונה
ולגברים שלנו בושה
ולזקנים שלנו מודעות
ולצעירים שלנו שורשים
ולמורים שלנו דעה
ולתלמידים שלנו דעה גם כן
ולישֵנים שלנו ערוּת
ולאנשי הדת שלנו אלוהים
ולסופרים שלנו מחויבות
ולמחוקקים שלנו מטרה
ולאמנים שלנו כאב
ולמשוררים שלנו תבונה
ולמיואשים שלנו תקווה
ולתשושים שלנו כוח
ולכורעים שלנו זקיפות קומה
ולקופאים על מקומם תנועה
ולמתים שלנו חיים
ולעיוורים שלנו מבט
ולאילמים שלנו צעקה
ולמוסלמים שלנו קוראן
ולשיעים שלנו עלׅי
ולפלגים שלנו אחדות
ולקנאים שלנו שפיות
ולאנוכיים שלנו מצפון
ולמגדפים שלנו נימוס
ולששים אלי קרב סבלנות
ולתושבים שלנו מודעות עצמית
ולכל העמים הענק חיוניות, נחישות ומסירות, שיהיו ראויים לרווח ולהצלה
ד"ר עלי שריעתי
****
למלומדים שלנו אחריות
ולפשוטי העם השכלה
ולמאמינים שלנו נאורות
ולנאורים שלנו אמונה
ולאדוקים שלנו חוכמה
ולחכמים שלנו תשוקה
ולנשים שלנו תבונה
ולגברים שלנו בושה
ולזקנים שלנו מודעות
ולצעירים שלנו שורשים
ולמורים שלנו דעה
ולתלמידים שלנו דעה גם כן
ולישֵנים שלנו ערוּת
ולאנשי הדת שלנו אלוהים
ולסופרים שלנו מחויבות
ולמחוקקים שלנו מטרה
ולאמנים שלנו כאב
ולמשוררים שלנו תבונה
ולמיואשים שלנו תקווה
ולתשושים שלנו כוח
ולכורעים שלנו זקיפות קומה
ולקופאים על מקומם תנועה
ולמתים שלנו חיים
ולעיוורים שלנו מבט
ולאילמים שלנו צעקה
ולמוסלמים שלנו קוראן
ולשיעים שלנו עלׅי
ולפלגים שלנו אחדות
ולקנאים שלנו שפיות
ולאנוכיים שלנו מצפון
ולמגדפים שלנו נימוס
ולששים אלי קרב סבלנות
ולתושבים שלנו מודעות עצמית
ולכל העמים הענק חיוניות, נחישות ומסירות, שיהיו ראויים לרווח ולהצלה
ד"ר עלי שריעתי
****
אני לא כועס בכלל / עלי-שאה מולווי
שברנו את
מכוניות השרד הממשלתיות
את חלונות הבנקים
את ראשי השוטרים
את מאגרי הנשק
את הגשרים שמאחורינו ...
ואת הלבבות של אהובינו
עד
שהגענו הנה
אחרי דרך החירות
נִדברנו להיפגש בכיכר הצדק
אבל אתם ירדתם בתחנת השלל
האהבה העממית הזו חשודה בעיני
נא להחזיר לי את הדגל שנתתי לכם
****
*******
עבודת המשורר / עלי-רזא רושן
עבודת המשורר לשורר
עבודת החקלאי לזרוע
עבודת האופה היא הלחם
באין חיטה יש רעב
באין לחם מצוקה
באין אקדוחני לילה טֶבַח
ובאין משוררים... מה אומַר?
אם אין חירות
לא מן השיר הוא ולא בגלל המשורר
אם אין חיטה
לא מן השיר הוא ולא בגלל המשורר
אם אין לחם
לא מן השיר הוא ולא בגלל המשורר
האופה עולה באש
הזורע תחת מצור השקיעה
והמשורר תלוי על חבל
שלטון אקדוחני הלילה
לא מן השיר הוא ולא בגלל המשורר
***
עבודת המשורר לשורר
עבודת החקלאי לזרוע
עבודת האופה היא הלחם
באין חיטה יש רעב
באין לחם מצוקה
באין אקדוחני לילה טֶבַח
ובאין משוררים... מה אומַר?
אם אין חירות
לא מן השיר הוא ולא בגלל המשורר
אם אין חיטה
לא מן השיר הוא ולא בגלל המשורר
אם אין לחם
לא מן השיר הוא ולא בגלל המשורר
האופה עולה באש
הזורע תחת מצור השקיעה
והמשורר תלוי על חבל
שלטון אקדוחני הלילה
לא מן השיר הוא ולא בגלל המשורר
***
אני אוהבת איש אחד
אך מה חבל, הוא אינו יודע
אני מביטה בו, אולי יקרא במבטי
שאותו אני אוהבת
אך הוא לא מבחין ולא יודע
כתבתי על עלה של פרח
'אותך אני אוהבת',
אך מה חבל,
הוא שזר את הפרח בשערה של ילדה
כדי להעלות חיוך על שפתיה.
אמרתי לירח 'לבנה,
בדרכך למחוזותיו,
מסרי לו ברכת שלום ממני ואמרי לו
שאותו אני אוהבת'.
אך מה חבל,
כשנרעדה הלבנה מעל מצעיו
עננה שחורה הגיחה וכיסתה על אורה הזורח.
פניתי להלך זר והתחננתי
'אנא, אמור לו שאותו אני אוהבת',
אך אבוי, מה חבל,
מתוך ענן שחור זינק הברק
והצית על אם הדרך את השליח.
כעת חסרת אונים ומיואשת
לעצמי אני לוחשת
אני אוהבת איש אחד
אך מה חבל, הוא אינו יודע
******
אך מה חבל, הוא אינו יודע
אני מביטה בו, אולי יקרא במבטי
שאותו אני אוהבת
אך הוא לא מבחין ולא יודע
כתבתי על עלה של פרח
'אותך אני אוהבת',
אך מה חבל,
הוא שזר את הפרח בשערה של ילדה
כדי להעלות חיוך על שפתיה.
אמרתי לירח 'לבנה,
בדרכך למחוזותיו,
מסרי לו ברכת שלום ממני ואמרי לו
שאותו אני אוהבת'.
אך מה חבל,
כשנרעדה הלבנה מעל מצעיו
עננה שחורה הגיחה וכיסתה על אורה הזורח.
פניתי להלך זר והתחננתי
'אנא, אמור לו שאותו אני אוהבת',
אך אבוי, מה חבל,
מתוך ענן שחור זינק הברק
והצית על אם הדרך את השליח.
כעת חסרת אונים ומיואשת
לעצמי אני לוחשת
אני אוהבת איש אחד
אך מה חבל, הוא אינו יודע
******
אחמד שאמלו / שלג רענן
שלום לך, שלג רענן, שלום!
ברוך שבתך על גג ביתי היום.
משב טהור הינך, תקווה צחה
כמה נעכרו ימינו מתמול שלשום.
נעימת הזמר רעה וצורמת
ומרות הטיפות הנמזגות לכוסות
בדמע מהולים כל חיוכינו
וקלוננו טבוע על כל השמות
השבּת כשישי והיום כיומיים
ואחד הם כל צבעי הצייר
הציפור שברחה ופרשה לה כנפיים
נתלתה על עמוד התליה על ההר
טעם הבצע ממלא את פינו
כטעמו הרע, החומד של היום
אלמונים נישרף באש זדוננו
שלום לך, שלג צח, שלום
*****
שלום לך, שלג רענן, שלום!
ברוך שבתך על גג ביתי היום.
משב טהור הינך, תקווה צחה
כמה נעכרו ימינו מתמול שלשום.
נעימת הזמר רעה וצורמת
ומרות הטיפות הנמזגות לכוסות
בדמע מהולים כל חיוכינו
וקלוננו טבוע על כל השמות
השבּת כשישי והיום כיומיים
ואחד הם כל צבעי הצייר
הציפור שברחה ופרשה לה כנפיים
נתלתה על עמוד התליה על ההר
טעם הבצע ממלא את פינו
כטעמו הרע, החומד של היום
אלמונים נישרף באש זדוננו
שלום לך, שלג צח, שלום
*****
קרקס / שרה מחמדי ארדהאלי
אף גבר לא רוצה להתאהב
באישה שהיא
לוליינית בקרקס
מהנשים האלה שצריכות ללכת על חבל
להתאהב באישה
שעלולה להתרסק על הארץ בכל רגע
ואם לא תתרסק
אלפים
ימחאו לה כף
*****
אף גבר לא רוצה להתאהב
באישה שהיא
לוליינית בקרקס
מהנשים האלה שצריכות ללכת על חבל
להתאהב באישה
שעלולה להתרסק על הארץ בכל רגע
ואם לא תתרסק
אלפים
ימחאו לה כף
*****
מאת מרים נוואבי-נז'אד.
לפעמים הוא מפזר ליונים
זרעים
פוליטיקאי שמפחד מהחיבה של בנו
לרובים מפלסטיק
*
קח את מעיל הגשם
צא לשוטט ברחוב
קנה לעצמך כל מה שיתחשק
התלוצץ עם הבריות
דלג מעל התעלות בשולי המדרכות
שיר בקול גדול
והתענג
על שהצדק לא היה אתי
****
לפעמים הוא מפזר ליונים
זרעים
פוליטיקאי שמפחד מהחיבה של בנו
לרובים מפלסטיק
*
קח את מעיל הגשם
צא לשוטט ברחוב
קנה לעצמך כל מה שיתחשק
התלוצץ עם הבריות
דלג מעל התעלות בשולי המדרכות
שיר בקול גדול
והתענג
על שהצדק לא היה אתי
****
נדודים / ארדלאן סרפראז
לו רק תבואי לבקרני הלילה בחלום
כירח על פני המים תברכיני לשלום
לו אראך רק עוד פעם צוחקת לקראתי
ולבי שוב ישתולל בתוך חזי ויהלום
בואי נצרור יחדיו את צרור הנדודים
החורף שוב הפתיע והקדים
בואי ואלחש על אוזניך אגדות
להמתיק את ימי פרידתנו האבודים
אם תשובי אל חיקי באיזה לַיל, פתאום
לשערך אקטוף כוכב זורח ממרום
הן היטב ידעת זאת, יפתי
לבי מחכה לך בכל רגע, כל יום
שובי אהובה אל לבי המתאבך
בריסי עיני אשלוף קוצים מכף רגלך
רוח סתיו נשאה עמה את פרח נשמתי
פריחת חיי את, שלא אראה בצערך
בואי נצרור יחדיו את צרור הנדודים
החורף שוב הפתיע והקדים
בואי ואלחש על אוזניך אגדות
להמתיק את ימי פרידתנו האבודים
****
לו רק תבואי לבקרני הלילה בחלום
כירח על פני המים תברכיני לשלום
לו אראך רק עוד פעם צוחקת לקראתי
ולבי שוב ישתולל בתוך חזי ויהלום
בואי נצרור יחדיו את צרור הנדודים
החורף שוב הפתיע והקדים
בואי ואלחש על אוזניך אגדות
להמתיק את ימי פרידתנו האבודים
אם תשובי אל חיקי באיזה לַיל, פתאום
לשערך אקטוף כוכב זורח ממרום
הן היטב ידעת זאת, יפתי
לבי מחכה לך בכל רגע, כל יום
שובי אהובה אל לבי המתאבך
בריסי עיני אשלוף קוצים מכף רגלך
רוח סתיו נשאה עמה את פרח נשמתי
פריחת חיי את, שלא אראה בצערך
בואי נצרור יחדיו את צרור הנדודים
החורף שוב הפתיע והקדים
בואי ואלחש על אוזניך אגדות
להמתיק את ימי פרידתנו האבודים
****
לא על כמיהות רחוקות אני רוצה לדבר - רשימות של נאזנין דיהימי, שותפתה לתא של נסרין סותודה באגף האסירות הפוליטיות בכלא אווין באיראן, העוקץ, דצמבר 2012, כאן
***
יש לי חלום: מכתבה של נסרין סותודה מכלא אווין לרגל זכייתה בפרס סחרוב לחופש המחשבה, דצמבר 2012, כאן
***
הנח לנאי לרגע ותן לי לדבר / האדי חורסנדי
הנח לנאי לרגע ותן לי לדבר
הנח לנאי ועל בדידותי אספר
יללת הנאי לרועה היא זמר מוכר
ויללתי היא כל מה שלי נותר
אני שחרבי הפכה באחת קלשון
אני שיום השישי שלי הפך פתאום לראשון
ששעוני חזר כך סתם כמה שעות לאחור
שלילי התהפך ועכשיו במקומו יש אור
שבתוך לילה כמו נתקפתי מחלה ממארת
ובבוקר השפה שבפי כבר אחרת
"הלו" קר את הסלאם האהוב החליף
לא מזהה את שזרעתי בבוא קטיף
כל ישותי מכף רגל עד ראש הפכה "פוּט" ו"הֶד"
מימַי עכשיו "ווטר", פת לחמי "ברד"
גם הגבינה שבפי הפכה ל"צ'יז"
כל מה שהנני, כל ישותי רק "איז"
אני שהפרסית שעל לשוני בערה
פתחה כל דלת ופתרה כל צרה
עומד בשיבתי כתינוק בן יום
מרוקן ממילים, נאנח, נאלם דום
לעתים מעז "הלו" ולעתים מרהיב "היי"
שיא נאומַי שנלחשו בחשאי
אבוד בנפתוליו של דקדוק לא מובן
נזוף וחסר אונים כתלמיד עצלן
קורה שה"גוד מורנינג" שהוא כעת השלום
נמשך ממש משחר ועד אמצע היום
כל שיחת חולין עם שכן מקרי ברחוב
משאירה אותי טבול בזיעתי, רטוב
משתדל להחליף איזה "הלו" בקטנה
עם השכנים מהרחוב ותושבי השכונה
ובין אם נאה הוא היום בין אפור
השיחה אודותיו היא חוק בל יעבור
אך כל נושא שיחה אחר יהיה בלתי עביר
המילים מטבען כאן מלאות רק אוויר
אז הנח לנאי ותן לי לדבר
על המרחק אני רוצה לספר
כי מה לו לנאי מזרח מה לו מערב
מה לו זיכרונות מעולם שחרב
ותראה אותי, איך אני מסתגל
איך למדתי להיות גם חליל וגם מחלל
כשבאיראן שלנו הם שרפו והעלו באש
את כל שהיה, את מה שאין ומה שיש
לו רק נשארתי אי אז בשדותיי
שתעלינה בלהבות גם עצמותיי
ואפרי יתפזר מסביב לביתי
וייספג לתמיד בתוככי אדמתי
אבל הנה, חרבי הפכה קלשון
ויום שישי שלי הפך פתאום ראשון..
קזבלנקה / יע'מא גול-רואי
הנה את כבר הולכת, הנה החלום נגמר
הנה 'קזבלנקה' שוב מגיע אל סופו המר
אני בתפקיד ראשי, גאוותן ודכאוני
את האישה שהולכת עם ההוא בתפקיד משני
וזו סצינה דרמטית, עם הגשם או בלעדיו
דמותך לאט זולגת מתוך אישוני עכשיו
המצלמה, בתנועה לאה, נעלמת אל תוך עצמה
ומותירה אותי בגשם, עם צלי והדממה
אלה לא דמעות-משחק, את הרי באמת הולכת
גוזלת את עיניך מבת-דמותי המתפוררת
ודרך אחרת אין, ככה התסריט אומר:
אני נשאר פה עם הריק, ואת עם גבר אחר
מהרגע שמבטך פילח את מבטי
הרומן הזול הזה הפך לסרט תיעודי
לא יכולתי לשחק אלא את עצמי בלבד
את התפקיד היחידי של השוטה המאוהב
האוסקר שלי הוא, זכיתי בו בזכות
אך מה הטעם אם הגביע אינו אלא הבדידות
וזה כבר סוף הסרט, זה נגמר עוד רגע קט
ועדיין אין אנחנו, ועדיין אני בלי את
והנה את כבר הולכת, הנה סצינה אחרונה
כותרות סיום רצות, ולחן, ביחד עם זו המנגינה
***
****
אופק בהיר / אחמד שאמלו
יבוא יום ונמצא את היונים שאיבדנו
והחסד ישכון לצד החן
יום שבו הנשיקה תהיה
להמנון השכיח
ואדם לאדם אח
יום שבו לא ננעל יותר את דלתות בתינו
המנעולים יהיו לאגדה
ודי יהיה בלב כדי לחיות
יום שבו כל מילותינו יאמרו אהבה
ואת לא תצטרכי לחפש מילים אחרונות לומר
יום שבו נעימת כל מילה תהיה החיים
ואני לא אתייסר בחיפושי חרוזים לאחרון שירי
יום שבו כל מילה תהיה שיר
וההמנונים נשיקות כולם
היום שבו תבואי, תבואי לתמיד
והחסד יתאחד עם היופי
יום שבו נפזר שוב גרגרים ליונים שלנו
ואני ממתין ליום הזה
אפילו יהיה זה היום
שבו לא אהיה עוד
אופק בהיר / אחמד שאמלו
יבוא יום ונמצא את היונים שאיבדנו
והחסד ישכון לצד החן
יום שבו הנשיקה תהיה
להמנון השכיח
ואדם לאדם אח
יום שבו לא ננעל יותר את דלתות בתינו
המנעולים יהיו לאגדה
ודי יהיה בלב כדי לחיות
יום שבו כל מילותינו יאמרו אהבה
ואת לא תצטרכי לחפש מילים אחרונות לומר
יום שבו נעימת כל מילה תהיה החיים
ואני לא אתייסר בחיפושי חרוזים לאחרון שירי
יום שבו כל מילה תהיה שיר
וההמנונים נשיקות כולם
היום שבו תבואי, תבואי לתמיד
והחסד יתאחד עם היופי
יום שבו נפזר שוב גרגרים ליונים שלנו
ואני ממתין ליום הזה
אפילו יהיה זה היום
שבו לא אהיה עוד
עוד אבנך שנית מולדת / סימין בהבהאני
עוד אבנך שנית מולדת
גם אם במלט של חיי
עוד אעמיד לך עמודי תווך
גם אם יהיו הם עצמותיי
עוד אריח את פרחייך
מנחירי דורך הרך
עוד אשטוף את הדם מפנייך
גם אם בזרם דמעותיי
עוד יגיע יום חגינו
תגורש האפלה מן הבית
עוד אשוב את שיריי לצבוע
באור שאטול מתכלת שמיי
גם אם מַתִּי מזה מאה שנה
עוד אזדקף לי בקבר
כדי לעקור את לב אשמדאי
בזעקת אחרון מיתריי
עוד בחזה אותה האש
משלחת את קרניה
ולא נגרע מלהט חומה
היוקד בנבכי קרביי
עוד תפיחי בי הכוח
גם אם גוללו שירי בזפת
עוד אבנך שנית מולדת
גם אם ייתשו כוחותיי
******
עוד אבנך שנית מולדת
גם אם במלט של חיי
עוד אעמיד לך עמודי תווך
גם אם יהיו הם עצמותיי
עוד אריח את פרחייך
מנחירי דורך הרך
עוד אשטוף את הדם מפנייך
גם אם בזרם דמעותיי
עוד יגיע יום חגינו
תגורש האפלה מן הבית
עוד אשוב את שיריי לצבוע
באור שאטול מתכלת שמיי
גם אם מַתִּי מזה מאה שנה
עוד אזדקף לי בקבר
כדי לעקור את לב אשמדאי
בזעקת אחרון מיתריי
עוד בחזה אותה האש
משלחת את קרניה
ולא נגרע מלהט חומה
היוקד בנבכי קרביי
עוד תפיחי בי הכוח
גם אם גוללו שירי בזפת
עוד אבנך שנית מולדת
גם אם ייתשו כוחותיי
******
הבדידות הנידחת ביותר / מחמוד דלפאני
לא חטאתי
לא שילחתי חץ באופקיה הלבנים של יונה
ולא ידיתי אבן זדונית בקינה של ציפור
הלא אני
מעולם לא הייתי הבוהק הלבן של תחילת שחרית
וגם לא אחריתה הקודרת של שקיעת מערב
ואינני יודע בגין איזה חטא שלא חטאתי
הגלו אותי מן האביב
אל המחוז הנידח ביותר של הבדידות
ולמה הם לא מניחים לי לארוז
אפילו את מזוודת זכרונותיי.
בכלל מה אכפת לי שאמש
בתגרה שבין הרוח והגן
נפצעו כמה פטוניות?
האם בכל מקום שבו עורפים את ראש חלומו של ינשוף
אני נושא תמיד באשם?
אני, שעסוק בענייני ובמחשבות על השמש
בקצה המרוחק ביותר של הגן?
לא, לא חטאתי
כל שעשיתי הוא להבין
כי הגן טרם הצליח לקבור
את גופתו הגוססת של החורף דאשתקד.
***
לא חטאתי
לא שילחתי חץ באופקיה הלבנים של יונה
ולא ידיתי אבן זדונית בקינה של ציפור
הלא אני
מעולם לא הייתי הבוהק הלבן של תחילת שחרית
וגם לא אחריתה הקודרת של שקיעת מערב
ואינני יודע בגין איזה חטא שלא חטאתי
הגלו אותי מן האביב
אל המחוז הנידח ביותר של הבדידות
ולמה הם לא מניחים לי לארוז
אפילו את מזוודת זכרונותיי.
בכלל מה אכפת לי שאמש
בתגרה שבין הרוח והגן
נפצעו כמה פטוניות?
האם בכל מקום שבו עורפים את ראש חלומו של ינשוף
אני נושא תמיד באשם?
אני, שעסוק בענייני ובמחשבות על השמש
בקצה המרוחק ביותר של הגן?
לא, לא חטאתי
כל שעשיתי הוא להבין
כי הגן טרם הצליח לקבור
את גופתו הגוססת של החורף דאשתקד.
***
מישהו שלא דומה לאיש / פרוע' פרוחזאד
חלמתי שמישהו יבוא
חלמתי על כוכב אדום
וקופצים לי העפעפיים
ונצמדות לי הנעליים
ושאני אתעוור אם אני משקרת
על הכוכב האדום ההוא חלמתי
כשלא ישנתי
מישהו יבוא
מישהו יבוא
מישהו אחר
מישהו טוב יותר
מישהו שלא דומה לאיש
לא דומה לאבא, לא דומה ליחיא, לא דומה לאמא
ודומה בדיוק למי שהוא אמור
והוא גבוה יותר מהעצים בבית של הקבלן
והפנים שלו
מאירות יותר מפניו של המשיח
והוא לא פוחד אפילו
מאחיו של סייד ג'ואד
שהלך ושם על עצמו
בגדים של שוטר
והוא לא פוחד גם מסייד ג'ואד עצמו
שכל החדרים בבית שלנו הם שלו
והשם שלו הוא
כמו שאמא קוראת בתחילת התפילה ובסופה
או שופט כל הארץ
או מלך מלכי המלכים
והוא יכול
לקרוא את כל המילים הקשות של כיתה ג'
בעיניים עצומות
והוא מסוגל להחסיר אפילו אלף ממיליון
בלי שאריות
והוא יכול לקחת בהקפה כל מה שהוא צריך מהחנות של סייד ג'ואד
והוא יכול לעשות
שנורת ה"אללה" הירוקה, שהיתה ירוקה כמו אור השחר
שוב תאיר מעל השמיים של מסגד מפתאחיאן
אחח....
כמה טוב כשמואר
כמה טוב כשמואר
וכמה אני רוצה שליחיא
תהיה עגלה עם פנס
ואני רוצה לשבת על העגלה של יחיא
בין האבטיחים והמלונים
ולהסתובב מסביב לכיכר מוחמדייה
אחח...
איך אני אוהבת להסתובב מסביב לכיכר
איך אני אוהבת לישון על הגג
איך אני אוהבת ללכת לגן הלאום
איך אני אוהבת את הטעם של פפסי קולה
איך אני אוהבת את קולנוע פרדין
איך אני אוהבת את כל אלה
ואיך אני רוצה
למשוך לבת של סייד ג'ואד בשערות
למה אני כזו קטנה
שאני הולכת לאיבוד ברחובות
ולמה אבא שהוא לא כזה קטן
ולא הולך לאיבוד ברחובות
לא עושה משהו שהמישהו הזה שחלמתי עליו
יבוא יותר מהר
ולמה אנשי שכונת הקצבים
שגם האדמה בגינות שלהם מלאת דם
והמים בבריכות שלהם מלאי דם
וסוליות הנעליים שלהם מלאות דם
למה הם לא עושים משהו
למה הם לא עושים משהו
כמה עצלנית השמש החורפית
אני טיטאתי את מדרגות עליית הגג
ושטפתי את זגוגיות החלון
מישהו עומד לבוא
מישהו עומד לבוא
מישהו שבלב שלו איתנו, בנשימה שלו איתנו, בקול שלו איתנו
מישהו שאי אפשר לעצור את בואו
ולאזוק ולזרוק לכלא
מישהו שילד מתחת לעצים העתיקים של יחיא
והוא גדל מיום ליום
מישהו שיבוא מהגשם, מתוך קולות המים, מבין הפטוניות
משמיי כיכר התותחנים בליל זיקוקים
והוא יערוך שולחן
ויחלק את הלחם
ויחלק את הפפסי קולה
ויחלק את גן הלאום
ויחלק את הסירופ לשיעול
ויחלק את יום ההרשמה
ויחלק את המספר של בית החולים
ויחלק את מגפיי הגומי
ויחלק את קולנוע פרדין
ויחלק את הבגדים של הבת של סייד ג'ואד
ויחלק את כל העודפים
ויתן גם לנו את חלקנו
אני חלמתי...
חלמתי שמישהו יבוא
חלמתי על כוכב אדום
וקופצים לי העפעפיים
ונצמדות לי הנעליים
ושאני אתעוור אם אני משקרת
על הכוכב האדום ההוא חלמתי
כשלא ישנתי
מישהו יבוא
מישהו יבוא
מישהו אחר
מישהו טוב יותר
מישהו שלא דומה לאיש
לא דומה לאבא, לא דומה ליחיא, לא דומה לאמא
ודומה בדיוק למי שהוא אמור
והוא גבוה יותר מהעצים בבית של הקבלן
והפנים שלו
מאירות יותר מפניו של המשיח
והוא לא פוחד אפילו
מאחיו של סייד ג'ואד
שהלך ושם על עצמו
בגדים של שוטר
והוא לא פוחד גם מסייד ג'ואד עצמו
שכל החדרים בבית שלנו הם שלו
והשם שלו הוא
כמו שאמא קוראת בתחילת התפילה ובסופה
או שופט כל הארץ
או מלך מלכי המלכים
והוא יכול
לקרוא את כל המילים הקשות של כיתה ג'
בעיניים עצומות
והוא מסוגל להחסיר אפילו אלף ממיליון
בלי שאריות
והוא יכול לקחת בהקפה כל מה שהוא צריך מהחנות של סייד ג'ואד
והוא יכול לעשות
שנורת ה"אללה" הירוקה, שהיתה ירוקה כמו אור השחר
שוב תאיר מעל השמיים של מסגד מפתאחיאן
אחח....
כמה טוב כשמואר
כמה טוב כשמואר
וכמה אני רוצה שליחיא
תהיה עגלה עם פנס
ואני רוצה לשבת על העגלה של יחיא
בין האבטיחים והמלונים
ולהסתובב מסביב לכיכר מוחמדייה
אחח...
איך אני אוהבת להסתובב מסביב לכיכר
איך אני אוהבת לישון על הגג
איך אני אוהבת ללכת לגן הלאום
איך אני אוהבת את הטעם של פפסי קולה
איך אני אוהבת את קולנוע פרדין
איך אני אוהבת את כל אלה
ואיך אני רוצה
למשוך לבת של סייד ג'ואד בשערות
למה אני כזו קטנה
שאני הולכת לאיבוד ברחובות
ולמה אבא שהוא לא כזה קטן
ולא הולך לאיבוד ברחובות
לא עושה משהו שהמישהו הזה שחלמתי עליו
יבוא יותר מהר
ולמה אנשי שכונת הקצבים
שגם האדמה בגינות שלהם מלאת דם
והמים בבריכות שלהם מלאי דם
וסוליות הנעליים שלהם מלאות דם
למה הם לא עושים משהו
למה הם לא עושים משהו
כמה עצלנית השמש החורפית
אני טיטאתי את מדרגות עליית הגג
ושטפתי את זגוגיות החלון
מישהו עומד לבוא
מישהו עומד לבוא
מישהו שבלב שלו איתנו, בנשימה שלו איתנו, בקול שלו איתנו
מישהו שאי אפשר לעצור את בואו
ולאזוק ולזרוק לכלא
מישהו שילד מתחת לעצים העתיקים של יחיא
והוא גדל מיום ליום
מישהו שיבוא מהגשם, מתוך קולות המים, מבין הפטוניות
משמיי כיכר התותחנים בליל זיקוקים
והוא יערוך שולחן
ויחלק את הלחם
ויחלק את הפפסי קולה
ויחלק את גן הלאום
ויחלק את הסירופ לשיעול
ויחלק את יום ההרשמה
ויחלק את המספר של בית החולים
ויחלק את מגפיי הגומי
ויחלק את קולנוע פרדין
ויחלק את הבגדים של הבת של סייד ג'ואד
ויחלק את כל העודפים
ויתן גם לנו את חלקנו
אני חלמתי...
לא מלוע התותח - גילוי דעת של אנשי רוח איראנים, 13.11.2011, כאן
***
הישארי אמא, הישארי היום בביתך הכבוי
בחוץ רק שמים הממטירים פורענות
אל תפתחי לאיש את דלת בית האבלים החפוי
כי אין ממתין בשער זולת המוות, המת או העומד למות
האדמה לוהטת היום מגשמי הדם, מהבילה
אבל הלבבות המדמים בקרבינו קפואים
אל תעצמי עיניים לוטשות בציפייה בדלת נעולה
כי הכאב הזה עוד יעקור גם לבבות ברזל נעולים
הסירי את מבטך הכלה ממרצפות האבן ברחובות
הוא יהיה למרמס תחת צעדיהם הכבדים
הרחיקי, אמא, את ברק עינייך מהקירות
כי להבה שכזאת תתאדה תחת הגשמים
הגשם משתעשע על הזגוגיות ונוקש
משב רוח קלילה מצטחק ברחוב החרב
פי הרחוב נשטף בדם מאגרוף רימון מתנקש
ושפתיו נתפרות לשיניו מעוצמת הכאב
האדמה לוהטת מגשמי הדמים היום, אמא
האדמה שיכורה ממחול הדמעות והדם
תראי את האוזן הכרותה נשטפת, אמא
עוד מרדימה עצמה לצלילי שיר ערש שנדם
תראי את העין המוטלת בעפר כגוזל
שעד אתמול עוד ישבה בארובת עצמותיה
תראי את כף היד שזרוקה לצד גוף מבוהל
רק אתמול עוד היתה אגרוף ויכלה לאויביה
הסתכלי על המוח המגואל בדם, על הלב וקרעיו
שעוד פועם תחת הסוליות ברכּות
דממה קרה מתיזה ארס צהוב בעורקיו
מבטיחה לה כי אחרי המוות – תפציע חירות
הישארי אמא! הישארי היום בביתך הכבוי
רק גשמי זוועה מחכים על מפתנך
עד מתי תנעצי עיניים כלות בשער דהוי?
לא תראי, לא תראי על ספו עוד את בנך.
בחוץ רק שמים הממטירים פורענות
אל תפתחי לאיש את דלת בית האבלים החפוי
כי אין ממתין בשער זולת המוות, המת או העומד למות
האדמה לוהטת היום מגשמי הדם, מהבילה
אבל הלבבות המדמים בקרבינו קפואים
אל תעצמי עיניים לוטשות בציפייה בדלת נעולה
כי הכאב הזה עוד יעקור גם לבבות ברזל נעולים
הסירי את מבטך הכלה ממרצפות האבן ברחובות
הוא יהיה למרמס תחת צעדיהם הכבדים
הרחיקי, אמא, את ברק עינייך מהקירות
כי להבה שכזאת תתאדה תחת הגשמים
הגשם משתעשע על הזגוגיות ונוקש
משב רוח קלילה מצטחק ברחוב החרב
פי הרחוב נשטף בדם מאגרוף רימון מתנקש
ושפתיו נתפרות לשיניו מעוצמת הכאב
האדמה לוהטת מגשמי הדמים היום, אמא
האדמה שיכורה ממחול הדמעות והדם
תראי את האוזן הכרותה נשטפת, אמא
עוד מרדימה עצמה לצלילי שיר ערש שנדם
תראי את העין המוטלת בעפר כגוזל
שעד אתמול עוד ישבה בארובת עצמותיה
תראי את כף היד שזרוקה לצד גוף מבוהל
רק אתמול עוד היתה אגרוף ויכלה לאויביה
הסתכלי על המוח המגואל בדם, על הלב וקרעיו
שעוד פועם תחת הסוליות ברכּות
דממה קרה מתיזה ארס צהוב בעורקיו
מבטיחה לה כי אחרי המוות – תפציע חירות
הישארי אמא! הישארי היום בביתך הכבוי
רק גשמי זוועה מחכים על מפתנך
עד מתי תנעצי עיניים כלות בשער דהוי?
לא תראי, לא תראי על ספו עוד את בנך.
***
הרובה המוכסף
אומרים שהסוס הוא חבר ליום קרב
אני אומר שהרובה עולה עליו
רוכב ללא רובה איננו רוכב
רוכב הוא רוכב כשבידו הרובה
מכרתי את רובי המוכסף
לאהובתי תפרתי שמלה רקומת זהב
שלחתי לה אותה, השיבה מתנתי
רובי המוכסף, אוי לי, אוי לי
***
אם שמך יום אחד באוזני יצלצל
אם כאבך שוב יאחז בי, מסרב להיגמל
אז אומר לו ללב שלא יתערב
שיניח לחללי להתמלא בכאב
שימלא את ריאותי במקום האוויר
כדי שאוכל שוב באוזניך לשיר
***
הו צעיר,
כשקולך האדום ניגר ברחובות העיר
שוררת את היפה בשירי
הו צעיר, אתה יכול
להיות שיר חדש
על כאבם של האנשים
על עיר רדופת סכנה
על רוחות של זדון
ולהבות של רשע
תרעיש! תרעיש!
תתקומם! תתמרד!
הפוך על פניו את העולם!
שבור את הכלים כולם!
אתה יכול להוות את המפתח
שיפתח את השערים הנעולים
שישחרר את הידיים הכבולות
משרשראות ואזיקים
אתה יכול להיות האור
שיאיר את חשכת הליל
